"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סרטוני נידה: הפוליטיקה של משטור האישה

האטרף היהודי על התקרבות לדת, על התיידדות עימה, על היכרות אותה מתבטא ב־99% במשטור האישה • עמותות אפרת, להבה ושאר שומרי הטוהר הלאומי מעולם לא היו קרובים כל כך למשרד ראש הממשלה

,עודכן
0השמעה
לא שומרים נידה (אילוסטרציה), צילום: GettyImages

דמיינו שיחה שמתנהלת בין גיא זו־ארץ לעומרי כספי בפודקאסט הפופולרי של השני.

זו־ארץ: "מאז שהתחלתי להקפיד על הפסקת הוצאת זרע לבטלה אני במקום אחר. השליטה העצמית, הבגרות, השלמות, ממש מקפצה של עשר קומות ברמת האחריות שאני מסוגל לקבל על עצמי. מאז אותו רגע אני אדם אחר".

כספי: "מה אתה בעצם אומר לנו - הפסקת...?".

זו־ארץ: "לחלוטין. שפיכת זרע לבטלה היא תאווה אסורה. דרך אגב – גם ביחסי מין. אני כבר לא שם. לא קל, אבל מומלץ".

כספי: "אתה הרי תקופות ארוכות בלי בת הזוג, מנחה את 'הישרדות', לא פשוט בכלל".

זו־ארץ: "תקשיב, עומרי, ההרגלים הישנים ואני כבר לא. כשמבינים מה זו השחתת זרע - לא מסוגלים לזה. פשוט לא מסוגלים".

אל דאגה -שיחה שכזו לא תהיה בשום פודקאסט ולא בשום קמפיין התחזקות דתי.האטרף היהודי על התקרבות לדת, על התיידדות עימה, על היכרות אותה (וגם בעולם הנוצרי והמוסלמי) מתבטא ב־99% במשטור האישה. הגבר תמיד מחוץ לשיח הזה. זו האישה שתמיד ניתן לדון בה במרחב הציבורי, כמו היתה הלווייתן הלבן בסרטי נשיונל גיאוגרפיק: להציגה בציבור, להבהיר מה טוב לה, מה ראוי לה, מה נכון שתעשה, ממה נכון שתימנע, אילו אורחות חיים עליה לאמץ, ובעיקר אילו לא - בלבוש, במסלולי הלימוד, בצבא, והנה - גם במיניות.

לא - זו לא המצאה ישראלית. גם בצרפת, אל מול החקיקה המרתיחה את המוסלמים לאסור כיסוי פנים של נשים במקומות ציבור, קיימים שפע של סרטונים שבהם נשים דתיות מבהירות עד כמה הבורקה "משחררת אותי" ו"מאפשרת לי להיות מה שאני ומי שאני", וכי "מרגע שאני בתוכה - אני סוף־סוף אני".

בבריטניה כוכבת רשת מוסלמית, שהיתה בעברה חוקרת ביולוגיה, הבהירה בסרטון שהפך ויראלי: "מרגע שהחלטתי להתמסר רק לאימהות ולדת - חשתי שחרור אולטימטיבי". והדוגמאות אינסופיות.

האם מקרי שלא נשמעה פוליטיקאית בכירה (או זוטרה) שהבהירה כי את ההתיידדות עם היהדות טוב יהיה לעשות באופנים מעמיקים ובראשיתיים יותר? שלא תובעים הוזלה ושטחיות ומנרמלים את הדיון הציבורי באורחות חיים של נשים? נראה שלא.

וזה גם המכנה המשותף העולה ערב הבחירות. הרי מדוע שוגר אותו סרטון למרחב הציבורי?

לא דיון בפלשתינים או בכלכלה, לא בחינוך או בתחבורה, מעסיק כעת את שחקני הזירה הפוליטית. מבלי שהדבר כלל ייאמר, העיתוי הוא של עיצוב מעמד הנשים. סרטוני הנידה כבר זכו לדאחקות, ירידות ואולי אף לכמה טורים ביקורתיים. אך בסוף מישהו, אולי אף ראש המחנה שהפך מ"לאומי" ל"אמוני", עשוי יהיה לפלוט ש"הם אפילו בזים לשמירת הנידה של נשותינו הטהורות". עמותות אפרת, להבה ושאר שומרי הטוהר הלאומי מעולם לא היו קרובים כל כך למשרד ראש הממשלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

פרופ' אודי לבל

פרופ' אודי לבל, ביה"ס לתקשורת ומרכז בס"א באוניברסיטת בר אילן

כדאילהכיר