"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
דעה

קיצור הדרך הוביל לדרך ללא מוצא

השאלה הפוליטית היא אם נפתלי בנט קיבל החלטות נכונות לגבי מנהיגותו ועתידה במסגרת הימין • האם יש לו עוד סיכוי לחזור בעתיד לתפקיד בכיר בהנהגה, ובייחוד לראשות הממשלה?

,עודכן
0השמעה
נפתלי בנט לא ירוץ בבחירות הקרובות, צילום: אורן בן חקון

שוב המתנה למלודרמה מהכנסת. שוב המיקרופונים הדקים קדים זה לזה כמו שתי שיבולים. שוב הסנטימנטליות, ועוד נאום בר־מצווה.

נפתלי בנט, שהודיע אמש על פרישתו הזמנית כנראה מהפוליטיקה, שגה בכמה דברים. אבל לאחרונה נתקף בהתבטאויות אפוקליפטיות בנוסח "אם נהיה מפולגים, פשוט לא נהיה". קודם לכן חזר בנאומים מרכזיים על המוטיב שישראל הגיעה למכסת השנים של הריבונות מהעבר - 70 או 75 שנים. ושוב אזהרה ממלחמת אחים. אדוני ראש הממשלה, שלא יתמודד בבחירות הקרובות: ככה לא מדבר ראש ממשלה. ככה לא מדבר מנהיג לאומי. באותה רוח פתח בנט ציוץ מאיים נוסף על איראן: "איראן רועדת". יש כאן מידה של חוסר אחריות.

חסידיו של בנט מאמינים שהם טובים ואיכותיים יותר מכולם. אפילו יותר מגדי סוקניק. הם מרגישים כי אף שקשה לזהות את חברי הסיעה המועטים מאחורי צבא המאבטחים והעוזרות והדוברים, זאת זכותם הגדולה: לשלוט ללא תמיכה ציבורית. אמש, ובכל הימים האחרונים, אפשר היה לראות את ההבדל בין עוצמה פוליטית אמיתית, שקטה, שכולם משחרים אליה - לבין תזזיתיות תיאטרלית ורגשנית שנשענת על כרעי תרנגולת. כל התרנגולות פרחו מהלול.

השאלה הפוליטית היא אם נפתלי בנט קיבל החלטות נכונות לגבי מנהיגותו ועתידה במסגרת הימין. לא מדובר בהחלטה של אתמול "לפרוש", אלא באופן כללי ניהול תהליך עלייתו כמנהיג לאומי. האם אחרי השנה האחרונה יש לו עוד סיכוי לחזור בעתיד לתפקיד בכיר בהנהגה, ובייחוד לראשות הממשלה? הוא לא ראש הממשלה הראשון שמחליט לפרוש, אם כי קודמיו לא עשו זאת במסיבות עיתונאים רצופות במשך שבועיים.

יצחק רבין התפטר מראשות הממשלה מהסיבות הידועות, וחזר לתפקיד בכיר כשר הביטחון בסתיו 1984. יותר משבע שנים חלפו. לראשות הממשלה חזר כ־15 שנה לאחר הקדנציה הראשונה. לאהוד ברק לקח שש שנים לחזור כשר ביטחון אצל אולמרט, אחריו אצל נתניהו. לעומתם, נתניהו שב לתפקיד בכיר של שר אוצר כשלוש שנים וחצי אחרי פרישתו מראשות הממשלה; וכעשור לאחר ההפסד שלאחריו פרש מהחיים הפוליטיים, כדי לחזור לבית ראש הממשלה. הוא חזר כי זכרו שהציב אלטרנטיבות לקריסה הכללית.

אם בנט היה נצמד לימין ולא תוקף מימין את מנהיג המחנה, בנימין נתניהו, כפי שעושים חבריו משמאל - היו רבים הולכים אחריו כמנהיג עתידי של הגוש. בנט הוא התגלמות ההיפוך של משנת בוגי יעלון בדבר "דרך ארוכה קצרה"; הוא גילה קיצור דרך לראשות הממשלה. התוצאה הפוליטית היא התמוססות מפלגת הסטארט־אפ שלו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

אמנון לורד

בעל טור במגזין

כדאילהכיר