הבוחר הערבי עלול להישאר בבית

הבחירות הקרובות לכנסת ה־25 יהיו בחירות נטולות אידיאולוגיה, ומלאות פופוליזם ואי־דיוקים גם בין המפלגות הערביות במלחמתן לקושש את קולות הבוחרים הערבים, שמתרחקים יותר ויותר ממימוש זכותם הדמוקרטית.

בניגוד לעבר, הפעם הבחירות ברחוב הערבי מלאות שנאה, חוסר דיוקים והאשמות הדדיות, וכבר הוכח בעבר כי התחרות והריצה בשתי רשימות ערביות מתחרות מורידה את אחוז המצביעים הערבים, ולא ההפך.

על אף שכבר החלו הגישושים ובדיקת אפשרות איחוד מחדש של הרשימה המשותפת, בעיקר מצד ראשי רשויות ערביות, ניסיון שספק אם יצליח, שתי הרשימות - המשותפת ורע"מ - כבר מכינות את הקמפיינים הנגטיביים ההדדיים שלהן, וזה ללא ספק יפגע בשתיהן וירחיק את הבוחרים הערבים.

קשה מאוד להבחין כיום בהבדלים אידיאולוגיים משמעותיים בין המפלגות הערביות, במיוחד מאז הקמת הרשימה המשותפת, שהצליחה לא רק לטשטש את ההבדלים אלא לגרום לציבור הערבי לראות בכל המפלגות מקשה אחת.

ממקום של אחדות היה באופן טבעי ויתור על הביקורת ההדדית או התחרותיות.

לראשונה בהיסטוריה של הבחירות הבוחר הערבי עלול להישאר בבית בבחירות הקרובות. לא בשל תחרות אידיאולוגית, אלא בגלל התקוטטות ריקה בין המשותפת לרע"מ. כי אין באמת פער בין המפלגות: זאת שאלה של להיכנס כדי להביא תקציבים, או להישאר בחוץ דווקא. זה או להיות בכל קואליציה בלי קשר לעמדות, או להישאר בחוץ בלי קשר לעמדות.

המשותפת תתגאה בכך שהיא לא היתה ולא תהיה חלק מקואליציה נגד האינטרסים של הציבור הערבי, או הפלשתיני, בדגש על הנעשה בירושלים ובנגב. מנגד, רע"מ, שתצטרך להתמודד עם לא מעט סוגיות מביכות בציבור הערבי, תתגאה שהיא עשתה היסטוריה ונכנסה לראשונה לקואליציה ומשפיעה מבפנים, שהיא עמדה מאחורי מניעת הריסת בתים והקצאת תקציבי עתק לציבור הערבי. זאת למרות שחלק הארי מהתקציבים שאושרו בהסכם הקואליציוני לא הגיעו, וגם לא יגיעו, ליעדם בשל הבחירות וחילופי הממשלה.

קמפיין הבחירות בחברה הערבית בעיצומו, והוא התחיל מאז הצטרפה רע"מ לקואליציה לפני קצת יותר משנה. בשתי הרשימות אוגרים חומרים שיכולים להיות מביכים, החל מעמדות בעד או נגד להט"בים וכלה בעמדות אידיאולוגיות בנוגע לסכסוך הישראלי־פלשתיני.

אך הפופוליזם והפייק־ניוז הם שעתידים להכריע את הבחירות, על אף ששתי הרשימות נמצאות בסכנה: רע"מ בסכנה מול אחוז החסימה, והמשותפת בסכנה שלא תצליח להגיע ל־6 מנדטים.

כל זה תלוי באחוז המצביעים בחברה הערבית, שהפעם צפוי להגיע לשפל היסטורי ולא לעבור את ה־40%, פשוט משום שהמצביעים הערבים מאוכזבים מהנציגים שלהם בכנסת.