בעודי יושב כבר שש שעות מול מסך המחשב, בניסיון עקר להזמין תור למשרד הפנים כדי להנפיק דרכון ראשון לבני הקטן, הבנתי פתאום מה היה הכישלון הגדול של הממשלה היוצאת. אל תחשבו שקל לבחור כישלון אחד מזר כישלונות מפוארים, אשר מהווים את מורשת ממשלת בנט־לפיד. ובכל זאת, בלי המנצח אי אפשר: ההתעלמות המוחלטת מהאזרח היא מגה־כישלון של מי שלדבריהם באו לרפא ולאחות.
בהתחשב בנתוני הפתיחה של ממשלת בנט־לפיד והרכבה האקלקטי (שלא לומר מוזר), דווקא הגיוני היה לצפות שמרכיביה השונים יעמידו את הפרט במרכז מאווייהם. בהיעדר בסיס ערכי ואידיאולוגי משותף - אלא אם בטעות מחשיבים את שנאת נתניהו לערך - הפתרון המעשי עבור הקואליציה שהפגישה את ימינה עם האסלאמיסטים ואת תקווה חדשה עם מרצ, היה להניח את המאקרו בצד ולמקד את המאמץ בטיפול במיקרו. לא בסיסמאות חלולות של "שינוי" ערטילאי, אלא באלף ואחד פרטים שמהם מורכבים חיי היומיום של כל אזרחי ישראל, בלי הבדל דעה והשקפת עולם.
משימת הורדת יוקר המחיה היתה מלכתחילה גדולה על הקואליציה היוצאת, ועליית המחירים המטורפת שחווינו בשנה האחרונה היא תולדה טבעית של ממשלה חובבנית ונטולת מדיניות כלכלית קוהרנטית. אבל הממשלה הזאת היתה יכולה לבחור לה יעדים אחרים, ריאליים יותר, לביצוע. אילו היתה בליבם של ראשי הקואליציה קצת יושרה, ובמוחם קצת שכל, היו משקיעים כמה ימים בתחילת כהונתם (באמת שלא צריך יותר מזה) כדי לגבש רשימה של דברים שפשוט מפריעים לישראלים לחיות. ברשימה כזו, לצד יוקר המחיה שעלה בשנה האחרונה בקצב מסחרר, היה מקום לכלול עשרות בעיות קטנות, שהמכנה המשותף לכולן הוא שירות רעוע לאזרח במערכות ציבוריות. כולם מכירים את העניינים האלה, שבכוחם להוציא גם את הרגועים ביותר בינינו מדעתם: החל מהתורים במשרדי ממשלה, דרך שעות קבלת הקהל המצומצמות שלהם, ועד ליחס מזלזל מצד המערכת. היחס המזלזל, אגב, מגולם לא רק בפקיד שלא טורח לענות לשיחת טלפון של אזרח. האיטיות המחרידה של דואר ישראל בכל הנוגע למשלוחי הדואר שלנו גם היא ביטוי לזלזול.
אילו ממשלת בנט־לפיד היתה מטפלת בנושאים הקטנים האלה ומקדישה להם ולו אחוז מהאנרגיה שהוקדשה למאבק בנתניהו, סביר להניח שהרקורד שלה היה פחות עגום. אלא שבדיוק ההפך קרה. במהלך שנה אחת, ענייני האזרח הישראלי הוזנחו באופן מחפיר בכל גזרה. הבעיות הישנות לא נפתרו, ואליהן התווספו בעיות חדשות, מעצבנות עוד יותר.
השירות לאזרח הוחלף בתורים לאזרח, והתורים צצו מכל עבר. במקום להילחם בתופעות המכוערות ולספק לאזרח שירות ראוי, הממשלה בחרה להכיל, והרוויחה ביושר את הכינוי "ממשלת תורים". התורים בנמלים מעכבים ומייקרים מיליוני מוצרים, פוגעים ביכולתם של עסקים ישראליים להתחרות בשוקי העולם ומשתקים את הכלכלה המקומית. התורים בנתב"ג מחייבים את הישראלים החפצים בטיסה לחו"ל להגיע לשדה התעופה חמש שעות לפני ההמראה ולהצטופף, לפעמים מחוץ לטרמינל, תחת שמש קופחת, בחברת אלפי אומללים כמוהם. אולי בעיני קברניטי הממשלה אין כמו עמידה בתור משותף כדי לאחות ולרפא.
אולם, תורי הענק שמונעים הזמנת דרכון הם סמלי הכישלון המהדהד של הממשלה הזאת בתחומים האזרחיים. הנפקת דרכון היא שירות בסיסי ופשוט, ואין כל סיבה שלא יהיה נגיש לכל אזרח ובכל עת. אם יש גידול בביקוש לשירות, מנתבים אליו עוד כוח אדם, שלא חסר בשירות המדינה, ומרחיבים את שעות העבודה של סניפי משרד הפנים. הפתרון כל כך קל כשמקבלי ההחלטות דואגים לאזרח. כשהם דואגים רק לעצמם, קל יותר להכיל.
"באנו לעבוד", הבטיחו לנו מקימי הממשלה הזאת. בתום שנה אי אפשר שלא להשיב להם: אם זאת העבודה שלכם, עדיף שתישארו בבית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו