בסוף יהיה תותים

השבוע נסעו תלמידי בית הספר של בנותיי לביקור גומלין בבית ספר בקלנסווה. היה נהדר. התלמידים והמורים הערבים המתינו להם בהתרגשות שיא, שרו בכניסה "עוד יבוא שלום עלינו", אחר כך שיחקו כל מיני משחקים שהוכנו בקפידה על ידי הצוותים, ולרגע היה נדמה שיש עתיד משותף בארץ הזאת - אם רק הילדים יכירו מגיל קטן, ידברו אחד את שפתו של השני, ישחקו יחד וילמדו. על הביקור המוצלח למדתי, יחד עם חצי מההורים, מתמונות שהגיעו בלייב במהלכו, כי הבנות שלי נשארו בבית. פחדתי מכדור תועה או מצרור מכוון, ועם כל הכבוד לדו־קיום, בזמן הזה העדפתי להיות קפדן ביטחוני.

הצליחו להפחיד אותנו אלה, האלימים והבדלנים מבין ערביי ישראל, ולהכניס בליבנו מחשבות מורך על איבוד המדינה ושאר תסריטים שיהודים רגילים לחשוב עליהם. לפני שאנחנו נותנים לעצמנו לשקוע במרה שחורה, שנייה נבין את המספרים. יש בישראל בדיוק 20 אחוז ערבים. מהם יש נוצרים, שאיתם בדרך כלל אין בעיות ואף להפך, יש דרוזים, הנספרים בטעות כערבים אבל הם אחים שלנו, ויש את ערביי מזרח ירושלים שאינם אזרחים. על כן, יש בארץ 14.1 אחוז בלבד של אזרחים ערבים מוסלמים. עכשיו נגיד שמתוכם, ואני מגזים, יש 10 אחוז אלימים, לאומנים, מסוכנים. כל השאר מתים להשתלב כבר, אבל לא נעים להם להגיד. כלומר, אנחנו עומדים פה מול קהל בעייתי של בערך אחוז וחצי מהאוכלוסייה בהערכת יתר, ואני מאמין שעוד פחות.

איור: יהודה נוני, Nuni-art.com

מיעוט כזה לא מכריע מדינה, לא כובש ערים ולא קובע את החיים לאף אחד, אלא אם כן המשטרה עברה סירוס, כפי שקרה כאן. ומכיוון שלחבר'ה האלה יש תוכניות בשבילנו לטווח הקרוב, בדם ואש וכל הסיפור המוכר, רעיון המשמר הלאומי הנרקם כעת חייב לעבור להילוך ספורט. יש למדר את השר בר־לב מהדיונים על זה. הוא, על פי המתפרסם, מעכב רציני. יש לגייס מיידית אלפי מתנדבים, לחמשם ולאמנם לקראת הפרעות הבאות המתחממות על הקו. אין זמן לחכות עד אחרי הבחירות. יש לעבות את המשטרה ולהציב יעד של 50 אלף שוטרים בתוך שלוש שנים. חייבים להחליף את תורת הלחימה במשטרה, הם לא יודעים מה לעשות. את המיעוט הקטן של הערבים שהם כאויבים לכל דבר ועניין - יש לדכא ביד ברזל. שאר הערבים יודו לנו. בשקט. רכב שמשתולל נגרט במיידי. נשק ביד אדם מביא לחיסולו בַמקום מרחפן. סטודנט מפגין עם דגל פלשתין - הביתה.

אפשר להחזיר את המדינה לחיים טובים. כוח עכשיו - שלום אחר כך.

חג

היה ל"ג בעומר כיף השנה. עשן סמיך לא כיסה את העיר, לא חדר לבתים, לא יצר שמיכה שחורה עבה שנשארת עד הבוקר למחרת. זה נראה שמנהג המדורות מצטמצם, שיש הבנה שאי אפשר להמשיך כפי שהיה כשהיינו ילדים. המדינה צפופה, השטחים הפתוחים נעלמים, כל אש שמדליק האחד מעשנת לשני בסלון. גם מטעמי איכות סביבה מקומיים וגם עולמיים, הדלקת רבבות מדורות בערב אחד היא דבר לא רצוי.

יש האומרים - זאת מלאכתם של השמאלנים עקומי האף, המבאסים כל מנהג שיש איתו שמחה. רק לפני שבועיים הצליחו ליירט את הזיקוקים של יום העצמאות במעופם, והנה - הלכו גם המדורות, שגרמו באמת המון כיף לילדים ולנוער. ואני, בתור ימני ישר־אף, שפעל שנים למען ביטול הזיקוקים והמדורות, אומר - העולם מתקדם, וזה לא עניין של ימין ושמאל. כל מנהג שאינו מהתורה, שברבות השנים מתברר שאינו מתאים עוד, שיש אנשים רבים שנפגעים ממנו מהותית, לא פגיעת פינוק מודרנית, אלא משהו שקשה להתמודד איתו - כל מנהג כזה צריך להתחלף במשהו אחר.

גם הזיקוקים וגם המדורות הם מנהגי חג מסוג "נזק סביבתי קשה". בעיניי לא יכול להיות שעם חוגג את חגיו על ידי פגיעה בכדור הארץ ובבני עמו המובחרים ביותר, שמסרו את נפשם על הגנתו. זה לא סביר. בסדר, פעם לא ידענו והדלקנו מדורות בגובה בניין בן שלוש קומות, אבל היום, עם ההתחממות הגלובלית, עם ההבנה שחומרים שמושלכים לאש מתיישבים לנו בתוך הריאות ומבשילים לסרטן כעבור עשור, עם הוונדליזם שהחג הזה מעודד ועבירות הרכוש כלפי המרכולים שעגלותיהם נבזזות והקבלנים שקרשיהם מועלמים ונשרפים - הבנו והתחלנו תהליך גמילה, וטוב שכך. במקביל, יש להקים כבר עכשיו ועדה ציבורית, בראשותי, לבחינת חלופות למנהגי חג בעייתיים וליצירת מנהגים חדשים, מותאמים לתקופה, עדיף באפליקציה ייעודית, "ושמחת בחגיך", שאני מפתח במעבדות השמחה שלי בגבעת יששכר ממש כעת.

הריני מודיע כבר עתה שנדון גם במועד שבו ניתן להתחיל לשווק סופגניות לפני החנוכה, נבחן את מנהג הכפרות, נשקול לבטל את הקשר בין שבועות למוצרי חלב ולהשיבו למקורו, חג קציר חיטים, וכמובן - נשתלט על עניין הנפצים בפורים. בשושן לא היו נפצים. גם פה לא יהיו. חג אמיתי הוא חג שלא פוגע באף אחד, שכולם שמחים בו, כולל העולם וכל ברואיו. כמה נחמד שדווקא בזמננו אנחנו זוכים לראות שינויים כאלה. סיבה לחגיגה. הפעילו את הזיקוקים!

תות

כתם סגול הופיע על רצפת המרפסת. אחרי יום הופיעו עוד חמישה. ידעתי. עונת תות העץ התחילה, והעץ של השכנים נותן פריו. מיהרתי הרחובה, לראות האומנם, והנה - עץ התות המפואר, שחציו בחצר השכנים וחציו מעל המדרכה, התכסה באלפי תותים סגולים, גדולים, מתוקים וטעימים לתפארה.

כמוני, גם עטלפי הפירות הרגישו בהתפרצות הפרי הזאת, וזה פשר הכתמים במרפסת. עטלפים ותותים זה בדיוק כמו אוהדי כדורגל וגרעינים שחורים. מכניסים לפה, מפרידים את החלק הטוב מהקליפה בפעולה לשונית מורכבת, ואז יורקים את השאריות - לא משנה איפה. על הטריבונה, על המרפסת של סחבק. שיהיה להם לבריאות, הם היו פה קודם.

באתי בדברים עם השכנים, שהודו לי על רצוני לקטוף מהתותים שלהם, שהופכים מהר כל כך מברכה לקללה, מכסים את החצר, את חזית הבית ואת הרחוב במחית דביקה אדומה, שאין שום דרך להתמודד איתה חוץ מלחכות לסוף העונה הקצרה, ואז להרוס את הבית ולבנות חדש. ככה זה בכל שנה, אבל השנה יש התפוצצות פרי על המון סוגי עצים בגלל החורף המושלם, שכלל גם משקעים בכמות יפה וגם כמה גלי קור הדרושים לעצי הפרי הנשירים.

קיצורו של עניין, לקחתי מחצלת ענקית ופרשתי מתחת העץ. נטלנו, אני והבנות, מקלות מטאטא, ששימשו עד לא מזמן לאימון המקלות ברוטינה בתוכנית הבוקר, ומאז עומדים יתומים בחצר ומחכים שמשהו מעניין יקרה להם, וחבטנו בענפי העץ חבטות הגונות. גשם סגול ירד עלינו, על ראשינו, בגדינו, סביבותינו, וגם על המחצלת. המון תותים, מאות בכל חבטה. ממש מסיק תותים.

אספנו השלל, העברנו אותו למפעל השטיפה שלנו בגיגית של הכביסה שהחליפה צבע מתכלת למלוכלך, ייבשנו, ארזנו בשקיות של חצי קילו והופה - למקפיא. רוב המקפיא שלנו תפוס עכשיו בתותים קפואים, המשמשים לתעשיית השייקים שלי, שמזינים אותי מדי בוקר כארוחת בוקר מושלמת. התותים מחליפים את האוכמניות הסגולות הקפואות שאני משתמש בהן ברגיל, כי פירות סגולים כהים הם המתנה הבריאותית הכי טובה לגוף שלנו, וניצבים בראש טבלת המזונות המועילים לאדם. אז לפני שהעונה נגמרת, ולפני שהעטלפים מחסלים הכל, מצאו לכם עץ כזה ותנו לו כמה מכות טובות. הוא יגמול לכם בפירות עם הטעם של ארץ ישראל המתוקה, ללא הגבלה. 

avrigilad@gmail.com