להודות לאלוהים על סלקציה שניצלתי ממנה?

סרטים היסטוריים מציפים את מסכי הטלוויזיה כמו בכל יום שואה, משקיעה עד שקיעה. לכאורה, יצירות אלה מציגות ומשחזרות אירועים שהתרחשו לפני 80 שנה, מעוררות ומטפחות זיכרון. בפועל, הן מציפות שאלות הנוגעות עד כאב להווה: מה היינו עושים אילו היינו שם? האם היינו שורדים? ובעיקר - איך?

סרטי הקולנוע שהופקו במחצית השנייה של המאה ה־20 התרכזו בשאלות הנוגעות להישרדות הפיזית. הם תיארו ללא אלחוש ויזואלי את עמק הבכא הגופני, את המרד בסוביבור ואת קירות הגטו הסוגרים על הפסנתרן מוורשה. המוטיבציה העיקרית של יוצריהם היתה להקים לתחייה, ורצוי בשחור־לבן, את הסיטואציה ההיסטורית. הם שחזרו, אחד לאחד, את מבני מחנות המוות, אך הקדישו מעט מדי זמן מסך לחיי הנפש של האסירים החיים. המצלמה התקשתה ללכוד את המאבק המתמשך על שמירת צלם אנוש. את התקוות, הערכים והאמונות שבזכותם קמו בני אדם בזריחה מן הדרגשים וצלחו עוד יום אחד של סבל. על מנת להציג את חייהם הפנימיים של תושבי הפלנטה האחרת, נדרש שחקן עם יכולות דרמטיות שלא מן העולם הזה, וזה בדיוק מה שהיה אנתוני שר.

לפני 15 שנה יצא שר, שחקן שייקספירי עם קבלות, למסע תיקון דרמטי. הוא היה נחוש למלא את החלל שהותירו סרטי השואה המוחצנים, ולאפשר לקהלו הצצה אל נשמתם של יהודי המחנות. ב־2008 הוא הופיע בתפקיד ראשי בדרמה האנגלית "אלוהים במשפט". הסרט היה עיבוד לסיפור מוכר על אודות חבורת אסירים, המחליטה לזמן את האל לדין תורה. האשמה: הפרת הברית. גזר הדין: אשם. אי אפשר לטעות במידת הזדהותו של שר עם היוזמה, מעשה של ייאוש, התרסה ואמונה כאחד. היהודי, בעיניו, הוא מי שאינו מוותר לאלוהים גם כשנדמה כי האל ויתר לעצמו. יהודי שלא מפסיק למחות, שלא מפסיק להתפלל.

שר, חילוני למדי, הגיע למסקנה כי מרכיב נכבד בעולמם של האסירים היה אמונתם באל. שתיקתו של האל נוכח המתרחש בעולם והשלמתו עם גורלם המר של מיליונים ממאמיניו, העסיקה את האחרונים עד מאוד. הם שאלו "הזהו אדם?" אך התכוונו לומר "הזהו אלוהים?!". אין זה מקרה שפרויקט נוסף שלו היה "פרימו", דרמה שבה הוא נכנס מתחת לעורו של הסופר פרימו לוי.

בתסריט שעליו חתום שר, אנחנו נחשפים לניסיונות הקשים שהיו מנת חלקם של אנשי אמונה בשואה, אמונה באלוהים ואמונה באדם. פנים אנושיות מחייכות מוצגות בו כהתגלות אלוהים, ואכזריות אלימה - כהסתר פנים. החיפוש אחרי מגע ידו של האל אינו נפסק לרגע, והתוצאות מאכזבות. העולם הדתי שמחוץ לגדרות אינו תואם את ההתנסויות האורבות בפנים, ובסצנה מצמררת מציג שר את תגובתו של פרימו לשמע תפילת תודה הנשמעת מפי אסיר שהצליח לשרוד עוד סלקציה: "האם אינו מבין שמה שהתרחש היום הוא תועבה ששום כפרה לא תוכל לטהר לעולם? אילו הייתי אלוהים, הייתי מקיא את התפילה בחזרה". סר אנתוני שר, יהודי מתוסבך, הלך לעולמו לפני חודשים אחדים. את פרימו לוי שלו יזכרו טוב יותר מאשר את המלך ליר. יהי זכרו ברוך.