"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

להודות לאלוהים על סלקציה שניצלתי ממנה?

לפני 15 שנה יצר אנתוני שר סרט, שבו האלוהים עומד למשפט בגין הפרת הברית – ונמצא אשם • בעיני שר, היהודי הוא מי שאינו מוותר לאלוהים גם כשנדמה כי האל ויתר לעצמו

,עודכן
0השמעה
"מרכיב נכבד בעולמם של האסירים היה אמונתם באל", צילום: מתוך "אלוהים במשפט"

סרטים היסטוריים מציפים את מסכי הטלוויזיה כמו בכל יום שואה, משקיעה עד שקיעה. לכאורה, יצירות אלה מציגות ומשחזרות אירועים שהתרחשו לפני 80 שנה, מעוררות ומטפחות זיכרון. בפועל, הן מציפות שאלות הנוגעות עד כאב להווה: מה היינו עושים אילו היינו שם? האם היינו שורדים? ובעיקר - איך?

סרטי הקולנוע שהופקו במחצית השנייה של המאה ה־20 התרכזו בשאלות הנוגעות להישרדות הפיזית. הם תיארו ללא אלחוש ויזואלי את עמק הבכא הגופני, את המרד בסוביבור ואת קירות הגטו הסוגרים על הפסנתרן מוורשה. המוטיבציה העיקרית של יוצריהם היתה להקים לתחייה, ורצוי בשחור־לבן, את הסיטואציה ההיסטורית. הם שחזרו, אחד לאחד, את מבני מחנות המוות, אך הקדישו מעט מדי זמן מסך לחיי הנפש של האסירים החיים. המצלמה התקשתה ללכוד את המאבק המתמשך על שמירת צלם אנוש. את התקוות, הערכים והאמונות שבזכותם קמו בני אדם בזריחה מן הדרגשים וצלחו עוד יום אחד של סבל. על מנת להציג את חייהם הפנימיים של תושבי הפלנטה האחרת, נדרש שחקן עם יכולות דרמטיות שלא מן העולם הזה, וזה בדיוק מה שהיה אנתוני שר.

לפני 15 שנה יצא שר, שחקן שייקספירי עם קבלות, למסע תיקון דרמטי. הוא היה נחוש למלא את החלל שהותירו סרטי השואה המוחצנים, ולאפשר לקהלו הצצה אל נשמתם של יהודי המחנות. ב־2008 הוא הופיע בתפקיד ראשי בדרמה האנגלית "אלוהים במשפט". הסרט היה עיבוד לסיפור מוכר על אודות חבורת אסירים, המחליטה לזמן את האל לדין תורה. האשמה: הפרת הברית. גזר הדין: אשם. אי אפשר לטעות במידת הזדהותו של שר עם היוזמה, מעשה של ייאוש, התרסה ואמונה כאחד. היהודי, בעיניו, הוא מי שאינו מוותר לאלוהים גם כשנדמה כי האל ויתר לעצמו. יהודי שלא מפסיק למחות, שלא מפסיק להתפלל.

שר, חילוני למדי, הגיע למסקנה כי מרכיב נכבד בעולמם של האסירים היה אמונתם באל. שתיקתו של האל נוכח המתרחש בעולם והשלמתו עם גורלם המר של מיליונים ממאמיניו, העסיקה את האחרונים עד מאוד. הם שאלו "הזהו אדם?" אך התכוונו לומר "הזהו אלוהים?!". אין זה מקרה שפרויקט נוסף שלו היה "פרימו", דרמה שבה הוא נכנס מתחת לעורו של הסופר פרימו לוי.

בתסריט שעליו חתום שר, אנחנו נחשפים לניסיונות הקשים שהיו מנת חלקם של אנשי אמונה בשואה, אמונה באלוהים ואמונה באדם. פנים אנושיות מחייכות מוצגות בו כהתגלות אלוהים, ואכזריות אלימה - כהסתר פנים. החיפוש אחרי מגע ידו של האל אינו נפסק לרגע, והתוצאות מאכזבות. העולם הדתי שמחוץ לגדרות אינו תואם את ההתנסויות האורבות בפנים, ובסצנה מצמררת מציג שר את תגובתו של פרימו לשמע תפילת תודה הנשמעת מפי אסיר שהצליח לשרוד עוד סלקציה: "האם אינו מבין שמה שהתרחש היום הוא תועבה ששום כפרה לא תוכל לטהר לעולם? אילו הייתי אלוהים, הייתי מקיא את התפילה בחזרה". סר אנתוני שר, יהודי מתוסבך, הלך לעולמו לפני חודשים אחדים. את פרימו לוי שלו יזכרו טוב יותר מאשר את המלך ליר. יהי זכרו ברוך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר