הטעות התורנית של בנט

נפתלי בנט מנסה לעשות דבר והיפוכו בו בזמן, ולהפתעתו הדבר אינו מסתייע.

הוא מנסה לשמור על חברי הכנסת שלו לצידו. הללו האמינו לדבריו שאין בכוונתו לדהור אחר תעתועי השמאל, ומנגד, כי באמצעות כוחו כראש ממשלה יוביל לחיזוק הימין. כך יוכלו לחזור לקהל שממנו יצאו כמנצחים ובטוחים כי הם אלה שעשו את האקזיט הנכון, ואלה שביקרו אותם - טעו.

מהלכים אלה היו אמורים להתקיים בחודשים הראשונים לממשלה ולייצב את גוש הימין, שראה כיצד מנהיג המפלגה הונה אותו בראש חוצות. אבל ההיאחזות של ראש הממשלה בביטוי "הגדה המערבית" הפכה עבור אנשי הימין לאות ולסימן לכך שבנט מהלך בנינוחות בגדה השמאלית.

האסימון נפל, והתברר שהפנייה של בנט לשמאל לא היתה כדי לחזור לימין וזרועותיו מלאות מתנות, אלא כדי להתמיד בבניית היאחזות "הגדה השמאלית". חבריו לא יוכלו לעולם לטעון כי לא ראו את הכתובת מרוחה על הקיר לפניהם באותיות זרחניות: קודם נטישת הבוחרים ולאחר מכן נטישת אלה שנבחרו על ידיהם.

עכשיו ברור שבנט עסוק במציאת בית פוליטי חדש. החברים החדשים שלו בנו לו את הבית הישן מן המסד עד הטפחות.

חברי הכנסת ניר אורבך ואביר קארה ייזרקו כלאחר יד, ויוסבר להם שהם השבבים הקטנים שעפים כשכורתים עצים. האם ניר אורבך שומע בכל שבוע ויום את הטענות, הדחייה וההסתייגות של אלה שהוא אמור היה לדבר בשמם? האם הוא חושב שבנט ושקד יישאו אותו על כפיים למסע החדש שלהם ב"גדה השמאלית"?

היום אורבך וקארה צריכים להסביר לעצמם כיצד הם משוטטים באותם אזורי חיוג של ח"כ גבי לסקי, שהסבירה את דעתה בדבר הקצבאות שתעביר הרשות הפלשתינית למשפחתו של המחבל שביצע את הפיגוע בתל אביב. "צריך להסתכל על העניין באופן כולל", אמרה, "יש ילדים שנשארים ללא פרנסה, צריך למנוע ניצול שלהם או את זה שהם בעצמם יבחרו בדרך של טרור. אני יודעת שלאנשים קשה לשמוע את זה, אבל אני גם חושבת שאין צורך בענישה קולקטיבית למשפחות. לא צריך להרוס בתים ולא לבצע מעצרים מנהליים".

אלה הם דברי האמת שלסקי אוחזת בהם, ואורבך צריך להבין שזהו המושכל הראשון של ההצטרפות ל"גדה השמאלית". היהודים אשמים והפלשתינים הרוצחים נדרשים להגנה ולתמיכה, שמא שנאתם תגדל.

העוזרת הנאמנה של בנט, שמרית מאיר, פועלת במרץ כדי ליצור עבורו את "הגדה השמאלית" שתהיה עיר המקלט בין לפיד לבין גנץ. והדרך כבר אצה ורצה לפניו. הוא, מצדו, מאמץ את הגישה שלה במהירות ובאדיקות, זונח כל סממן ימני. כך היה כאשר כמנכ"ל מועצת יש"ע הגדיר בנט את יהודה ושומרון "הגדה המערבית", כשלצידו מזכיר המדינה האמריקני.

המילים האלה נאמרו על ידי אותו אחד שהוקיע אותן ב־2018, כשמי שהשתמש בהן אז היה יאיר לפיד. מי התקרב למי? איזו אידיאולוגיה נבלעה על ידי מי? מי ירים גבה כשהגדה השמאלית של בנט תיבלע על ידי יאיר לפיד ותהפוך לנקודת החן שלו?

בנט בחר במודע בהפקרת קהל מצביעיו ובהפקרת חברי מפלגתו. משימתם של אורבך וקארה היא למצוא לעצמם נקודת אחיזה פוליטית חדשה שתהיה רחוקה ככל האפשר מבנט ומנושאת כליו, איילת שקד. גם היא תבין שפינוי יישובים ואי קידום בנייה חדשה ב"גדה המערבית" הם המבואה לכניסתם ל"גדה השמאלית".

ההחלטה של בנט נפלה זה מכבר, ומכאן העובדה שישיבות סיעת ימינה הפכו מחזה נדיר. הוא מבין את מצוקתם של אורבך וקארה, אבל אין לו הזמן והדחף להצילם. הם חצו איתו את הרוביקון, אבל הוא יכול להשאירם מאחור. בנט הפך להיות ראש ממשלה בלי מנדטים (הסקרים מחמיאים לו כעת חמישה), אבל בתחרות הממשמשת ובאה על אותה המשבצת האלקטורלית בין יאיר לפיד לבני גנץ, הוא יוכיח שתש כוחו. שוב.