היום מלאו 65 שנה לאירוע האלטלנה, אחת הפרשות ההיסטוריות מעוררות המחלוקת והמסעירות את הרוחות גם בימינו אנו. במרכז הפרשה עומדת אוניית הנשק והמעפילים שאותה הביא ארצה ארגון האצ"ל לטובת המאבק בפולש הערבי, ושדוד בן־גוריון הציגהּ כפגיעה בסמכויות הממשלה הזמנית ובעקבות כך הורה על הטבעתה. 16 אנשי אצ"ל ושלושה חיילי צה"ל מתו בהטבעת הספינה, נשק חשוב שנועד להגיע לחזית מצא את דרכו לקרקעית הים, וניצולי שואה שהגיעו כדי להילחם בערבים נדהמו מקבלת הפנים הבלתי צפויה מצד הממשלה. איום במלחמת אחים נמנע אך ורק בזכות עמידתו הנחרצת של מנחם בגין, שיצא נגד אנשיו שדרשו להגיב.
דווקא היום כדאי להפנות זרקור על זווית נוספת לאירועים, כזו שלא זכתה לתשומת לב, והיא מקור הנשק שהיה על האונייה. אלטלנה נשאה בתוכה אלפי רובים ומאות מקלעים מסוגים שונים, מיליוני כדורי תחמושת, חומרי נפץ ושכפ"צים, מרגמות ופגזים. ציוד בשווי מיליוני דולרים שהוענק חינם אין־כסף לנציגי האצ"ל בגולה על ידי ממשלת צרפת שדאגה להעמסתם על האלטלנה במטרה לשלחם לישראל.
קבלת הנשק מממשלת צרפת היכתה בתדהמה את נציגי הממשלה הזמנית, אשר פנו למדינות המערב לסיוע אך נדחו - הן על ידי בריטניה והן על ידי ארה"ב שהטילה אמברגו נשק על הצדדים. בצר להם נאלצו לפנות לגוש הקומוניסטי ורק באישורו של סטאלין, מנהיג בריה"מ, הסכימה צ'כוסלובקיה למכור לישראל את הנשק הדרוש. מחיר הציוד שביקשו הצ'כים לא היה נמוך ובמצב הכלכלי הקשה של היישוב העברי נדרשו מאמצים עילאיים כדי לעמוד בהוצאות של יותר מ־12 מיליון דולר - סכום עצום באותם הימים, שהיה שליש מהכנסותיה של צ'כוסלובקיה במטבע זר.
אל מול התנגדות מדינות המערב לחמש את כוח המגן העברי החליטה ממשלת צרפת שהורכבה מאנשי הרזיסטאנט - לוחמי ההתנגדות שנלחמו נגד גרמניה הנאצית - להעניק לאצ"ל את הנשק מתוך התייחסותם אל לוחמי הארגון כאחים לנשק ובשל הזדהות הצרפתים עם מאבקם נגד הקולוניאליזם הבריטי.
במשך שנים הוצגו אנשי האצ"ל כ"פורשים" וכ"אנשי טרור" המרחיקים את אהדת העולם מהמאבק הציוני. והנה - הגעת הנשק הצרפתי אל החזית היתה עשויה לשנות את הגישה הציבורית אל הארגון, על כך שהשיג תמיכה ותשורה בלתי צפויות מממשלה מערבית. ההיבט המוסרי של קבלת תמיכה מצד צרפת, העטורה בזרי תהילת המחתרת שעמדה נגד הכיבוש הגרמני, היה עשוי גם הוא לצבוע את האצ"ל כחלק מזהות ה־Liberte המוערכת ונערצת על ידי קהלים רחבים בעולם, שהלכה והתפתחה בו תודעה אנטי קולוניאליסטית.
השגת הנשק הצרפתי המערבי, שנתיים לאחר נאומו של צ'רצ'יל על מסך הברזל הקומוניסטי שיורד על אירופה, היא איתות ברור כי הנשק הצ'כי אינו ערובה לתמיכת ישראל בגוש זה או אחר. בעקבות הטבעת אלטלנה זעמה ממשלת צרפת על מעשיו של בן־גוריון ואלו הובילו אותה להשהות את ההכרה במדינת ישראל למשך חודשים רבים. רק לאחר כמעט כעשור חזרה צרפת לתמוך בישראל במוצהר.
פרסומים רבים על אירועי אלטלנה מעדיפים לבחון את השתרשותו של "המיתוס" ואת השימוש שעושות בו קבוצות שונות. משום מה טרם נתעוררה הסקרנות לבחון את אלטלנה האובייקטיבית ולא הסובייקטיבית, כהיסטוריה ולא רק כמיתולוגיה. בגין ביקש לבחון את הפרשה באמצעות ועדת חקירה, ממש כפי שביקש ומימש את תביעתו לבחון את רצח ארלוזורוב. לא בכדי היה סירובם העז של בן־גוריון ושל הממסד ההיסטוריוגרפי הישראלי לבחינה שכזו. אלטלנה היא אירוע שלא רק שיש בו כדי להביך את הממשלה הזמנית הישראלית, שהפעילה אלימות פוליטית במקום שבו היה אפשר להגיע להסדר, אלא אף גרעה ממדינת ישראל עוצמה, פיזית ודיפלומטית, בביסוס ריבונותה.
הכותב הוא דוקטורנט להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת ת"א וסגן ראש מרכז בגיןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו