1. עכשיו, מששקע האבק מעל המלחמה המכוערת בתוך הבית היהודי על זהות המועמד למשרת הרב הראשי, נשאל - מדוע מלכתחילה היה חשוב לאחד בין קבוצה שיש לה מועצת חכמים לקבוצה שאין לה? דווקא לקבוצה החרדית־לאומית יש הצדקה למפלגה משלה. לא כך ביחס לרוב החברה הדתית. בעשורים האחרונים הלכה הציונות הדתית ונטמעה במפלגות הכלליות, במיוחד בתנועת הליכוד שנזקקה ללהט אידיאולוגי שיחיה אותה. לאחר שנים של דה לגיטימציה מצד השמאל והאליטות הוותיקות, הבינו גורמים בציונות הדתית שלא די להשתחרר מהחשיבה הסקטוריאלית; עליהם לצאת מהכלא המפלגתי לעבר תנועה רחבה. ואכן, עד לא מזמן השתייך נפתלי בנט לליכוד והמהלך שעשה היה אנטי היסטורי: הוא, ורבים איתו, נסוגו מהשתלבות בתנועה הגדולה והלכו להחיות גווייה פוליטית. חוץ מהסמכות הרבנית המייחדת את הח"כים של "תקומה", אין הבדל בין שאר הבית היהודי לליכוד.
5 ביוני היום. מלחמת ששת הימים היתה נקודת מפנה בתנועה הציונית. מאז, הלך והצטמצם החלק הסוציאליסטי־פועלי בעוגה הציונית. רבים מצאצאי העילית החברתית דאז פועלים כיום נגד מדינת ישראל והחזון הציוני. במירוץ השליחים הלאומי, הגיע תורה של ישראל השנייה והשלישית לשאת בעול ההנהגה. מזה זמן רב הציונות הדתית נקראת אל הדגל, אבל חלק ניכר מנציגיה מתעקש להתגדר במפלגות נישה ולדבר על "הישיבות שלנו" ו"החינוך שלנו" ו"הרבנות שלנו". מזכיר את דילמת ההנהגה הישראלית בפרשת המרגלים במדבר. נוח להישאר ברחמה המגונן של מפלגת האם, תחת כנפי השכינה, מאשר להתלכלך בדם שפיר ושליה במנגנוניה של תנועת שלטון.
2. שגריר האיחוד האירופי, אנדרו סטנדלי, מסיים את כהונתו באקורד מרשים של סימון מוצרים מההתנחלויות, לשמחת אויבי ההתיישבות. "עליכם לבחור בין חיפה לחברון", אמר ביום שני שגריר היבשת שעוד מעט תיאלץ לבחור בין לונדון למֶכה. אתה מבין, כבוד השגריר, חזרנו הביתה בגלל חברון וירושלים. חיפה, כמו תל אביב, היו תוצרי לוואי של הגעגועים הללו. שבטי העברים שיצאו ממצרים לא הכירו את כנען, אבל ידעו שנמצאים בה קברי האבות המייסדים של אומתם. לשם פנו המרגלים: "וַיעלו בנגב ויבוא עד חברון". אנחנו לא בעניין קברים; לא שבנו ארצה כי פה מתו אבותינו, אלא משום שכאן חיו והקימו ממלכה ומוסר, נבואה וספר. סימון מוצרי ההתנחלות הוא אות קין על אירופה שאינה מזהה את הסכנות האמיתיות המאיימות עליה. אני מציע לסמן את המוצרים באמצעות לוגו המטרייה של צ'מברליין.
3. ערוץ 1 החל בהקרנת חמשת פרקי "שומרי הסף". לאחר הפרק הראשון, התפתח דיון באולפן. הדיון היה לצנינים בעיני הבמאי דרור מורה, ש"חש שאט נפש מהדיון", שבו נאמרו גם דברי ביקורת שאיזנו במקצת את התעמולה החד־צדדית של סרטו הבינוני. מורה מחשיב עצמו למשיח ומי אנחנו הילידים, שנעז לבקרו. מבחינת הנחות היסוד האנטי דתיות ואנטי התנחלות, הסרט הוא כמוסת זמן משנות ה־80. ראשי השב"כ נחשפים בקומתם האינטלקטואלית הנכונה. רק אנשי מקצוע, לא יותר. גם דרור מורה. צריך לספר לו שאנחנו ב־2013.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו