צה"ל גדול על המדינה אבל קטן על האיומים

יש מי שיראה בהודעת הרמטכ"ל מאתמול משום אחריות ציבורית: מפקד הצבא מודיע בשקיפות מהי המשמעות של הקיצוץ התקציבי שעליו החליטה הממשלה, ובמשתמע - כמה ייפגע בעקבותיו ביטחון התושבים.

יש מי שיראה בהודעת הרמטכ"ל גנץ מאתמול דווקא משום בריחה מאחריות ציבורית: מפקד הצבא מודיע מראש כמה ייפגע ביטחון התושבים, ובמשתמע - מסיר מעליו את האחריות ומעביר אותה לממשלה, שהחליטה על הקיצוץ ולכן תישא בתוצאותיו.

הדים לשתי הגישות האלה - שבאופן גס ניתן לכנותן כ"גירסת הצבא" מול "גירסת האוצר" - נשמעו כבר אתמול בתקשורת, לרוב תוך כדי חלוקה ברורה וצפויה של פרשנים צבאיים מול פרשנים כלכליים. שני הצדדים שיווקו את מרכולתם כאילו מדובר בשתי ישויות עוינות, זרות זו לזו, מרחק עצום מההבטחה שנשמעה רק לפני שבועות בודדים בחדרי הדיונים לשמור על "פייר פייט".

על קצה המזלג, עמדת הצדדים היא כזאת: האוצר גורס שבעת הקשה הזאת גם תקציב הביטחון צריך לתרום את חלקו (המשמעותי), ואם זה לא יקרה יידרשו קיצוצים נרחבים יותר במשרדי הממשלה האחרים וגם גזירות נוספות על הציבור; הביטחון גורס כי הקיצוץ לא יכול להיעשות באופן שרירותי ובמנותק מהנעשה באזור, ושהתרומה שישיא צה"ל באמצעות הקיצוץ לרמת החיים במדינה עלולה להתברר כהימור על החיים עצמם.

שתי הגישות "עושות שכל". צודק האוצר כי אסור שהגוף החזק ביותר והתקציב הגדול ביותר יהיו חסינים מקיצוץ באופן גורף, וצודק הביטחון שהמציאות המזרח־תיכונית כל כך סבוכה, שקיצוץ שרירותי שייעשה במנותק ממנה עלול להוליד בכי לדורות. במצב הדברים הזה נדרשת הכרעה ברורה, שתתעדף בשתי רמות: ברמה הלאומית מה קודם למה - הביטחון, החינוך, הרווחה וכן הלאה, וברמת הביטחון - אילו סיכונים מוכנה ישראל לקחת על עצמה, ובמשתמע מכך אילו קיצוצים יבוצעו.

ההחלטה הזאת אסור שתהיה צבאית. הממשלה צריכה להחליט, בהבינה את המשמעויות, וצה"ל צריך לבצע. בינתיים, כרגיל אצלנו, זה עובד הפוך, בעיקר כי הרמטכ"ל מוצא את עצמו כמו אותו ילד הולנדי שנדרש לסתום באצבעו את החור בסכר. הצורך להמציא לאלתר מיליארדי שקלים שיקוצצו, מוביל למקור המימון הנזיל היחיד שיש - מילואים ואימונים. לכן גם הוחלט לבטל כמעט את כל פעילויות המילואים (למעט יחידות שיהיו בקו הראשון בכל מלחמה עתידית), אבל גם זה לא יספיק: תחשיבי הצבא מצביעים על כך שבשנתיים הקרובות יחסרו בתקציבו 14(!) מיליארד שקלים, שייגרעו ברובם מפרויקטים ומהתעצמות עתידית.

במצב הדברים הזה, ובהיעדר קונץ־פטנט שימציא פתרון (או מלחמה שתבלע תקציבים נוספים), תימשך ההתגוששות שהחלה אתמול עם הודעת הרמטכ"ל, כשהיא מלווה באיומים ובהפחדות. אנחנו, האזרחים, לא נוכל לעשות עם זה הרבה, וכרגע נדמה שגם הממשלה לא. כי כמו שכבר אמרנו כאן בעבר, במציאות הנוכחית שנדמית כבלתי פתירה, צה"ל גדול על המדינה אבל קטן על האיומים.