תופי מלחמה שאיש לא רוצה בה

לא עובר יום בלא הצהרה דרמטית חדשה מפיו של בכיר ישראלי כזה או אחר, לרוב בעילום שם, על הנעשה בסוריה. יום אחד מדובר באיום שלפיו ישראל תמוטט את משטרו של בשאר אל־אסד אם יגיב על ניסיונותיה למנוע העברה של נשק מתקדם לידי חיזבאללה, וביום שלמחרת מדובר בצפירת הרגעה שלפיה ישראל בכלל מעוניינת כי בשאר יישאר על כס השלטון בדמשק.

ביום ראשון השבוע הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו כי ישראל תוסיף ותפעל, ובמשתמע תתקוף בסוריה, כדי למנוע העברת נשק לידי חיזבאללה, ואילו אתמול הצהיר מפקד חיל האוויר, האלוף אמיר אשל, כי על ישראל להיערך לקראת אפשרות של מלחמת פתע ברמת הגולן ושל קריסה פתאומית ומיידית של המשטר הסורי.

לנוכח שטף הצהרות זה דומה כי ישראל משולה למי שמבקש לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. ואכן, ישראל נחושה למנוע העברת נשק לידי חיזבאללה, אך בה בעת מבקשת להנמיך ככל האפשר את גובה האש העלולה לפרוץ בעקבות פעולה ישראלית שכזו. ישראל גם מבקשת להחליש את אסד ולמנוע, למשל, הגעת נשק רוסי מתקדם לידיו, אך בה בעת מעוניינת למנוע פרוץ מלחמה כוללת העלולה להביא למעורבות ישראלית עמוקה בנעשה בסוריה ואף לנפילת המשטר הסורי.

בפעולותיה האחרונות בסוריה הימרה ישראל על חולשתו של אסד. הנשיא נתפס כמי ששקוע כל כולו במאבק ההישרדות על חייו מול המורדים שקמו עליו, ולפיכך ההנחה היתה כי יימנע מלהיגרר לעימות עם ישראל העלול להביא עליו את סופו.

חולשתו של בשאר פתחה, אפוא, חלון הזדמנויות לישראל, אך בה בעת היא יצרה מוקד של אי ודאות ואף איום בעבורנו. שהרי שליט חלש ונעדר נכסים דוגמת בשאר יכול לחוש חופשי יותר ובעל מרחב תמרון רב יותר מול ישראל. ממילא את כל מתקני התשתית בארצו, שעליהם הקפיד לשמור מפניה של ישראל, כבר החריבו המורדים. לישראל נותר למעשה רק נשק יום הדין - האיום בהפלת משטרו של בשאר אל־אסד. אבל בנשק שכזה משתמשים ביום הדין, כשכלו כל הקיצין, ולא בעקבות ירי תועה או מכוון על סיור של צה"ל ברמת הגולן, או בשיגור טיל נגד מטוסים של חיל האוויר.

בעיית הבעיות של ישראל היא שבניגוד לנחרצות העולה מהצהרות הבכירים, הרי המדיניות הישראלית ביחס לסוריה היא הרבה פחות נחרצת וברורה. ירושלים טרם החליטה אם היא מעוניינת בהפלתו של אסד, או שהיא מעוניינת, לצד איראן, חיזבאללה ורוסיה, בהישארותו על כיסאו. ישראל גם לא החליטה אם מניעת תוספת טילים לחיזבאללה, מעבר לאותם עשרות אלפים שכבר הועברו לידי הארגון, מצדיקה הסתכנות בהידרדרות למלחמה כוללת עם הסורים - מלחמה שאיש כנראה אינו רוצה בה, אבל שמעגל אימה של פעולה ישראלית ובעקבותיה תגובה סורית, וחוזר חלילה, עלול להביאנו אליה. בכל אופן, מלחמה שכזו לא תהיה מלחמת פתע כפי שמזהיר האלוף אשל, אלא מלחמה צפויה מראש.