שום דבר לא מצדיק אלימות

אתמול נחצה קו ברור מאוד בארץ. האירוע האלים הזה, שחשבנו שיכול להתרחש רק במקומות אחרים ורחוקים, הגיע כאן לארצנו. חייבים להציב גבול ברור ולא לתת לאירוע הזה לחזור.

סימני האזהרה הגיעו ממקומות אחרים. שנים שאנו רואים אלימות במערכת הבריאות, במערכת החינוך, ועכשיו גם בבנקים. במקרים אחרים לא היה מדובר במסעות רצח כל כך אכזריים, אך ההידרדרות מוחשית מאוד.

חוב כספי, וזה לא משנה באיזה סכום, לא מצדיק התנהגות כזאת. מסע רציחות שכזה מסמן את אובדן האחריות האישית ואת הניסיון הקשה והאלים ביותר להטיל אותה על המערכת. זהו רגע שבו צריך לעשות את ההבחנה בין ביקורת לקריאה שיטתית ומסודרת לאלימות. אנחנו רואים יותר מדי הפגנות אלימות, יותר מדי אנשים שמדברים בעד האלימות וטוענים ש"רק ככה מבינים כאן". השיח הזה, שמתגלגל בקרנות הרחוב, מייצר אווירה - והיא נפיצה במיוחד.

זאת השעה לחשוב היטב על ההשלכות של האווירה בזירה הציבורית על המעשים של בודדים קיצוניים.

חובות אישיים, קשיים כלכליים ורצון לראות צדק אינסטנט הביאו את משה סילמן להתאבד, ועכשיו את הרוצח מבאר שבע.

זאת סכנה אמיתית, ועלינו לשמור על השיח הציבורי באווירה של הוגנות ומכובדות, כדי שלא יידרדר במורד האלימות ושפיכת הדמים.