דו"ח א־דורה: ניצחון לנאבקים על הצדק

פרסום דו"ח הוועדה הממשלתית, הקובע כי הילד הפלשתיני מוחמד א־דורה לא נורה למוות בצומת נצרים לפני 13 שנה, מזכה אמנם את צה"ל, אך צריך לחולל חשבון נפש נוקב: מדוע באיחור של 13 שנים מיום האירוע? מדוע חלף זמן רב כל כך מן הרגעים שבהם שודרה ברחבי העולם התמונה ההיא, עד שמוגשות סוף סוף מסקנותיה של ועדת הבדיקה?

13 שנים חלפו מאז "חגג" העולם הערבי, ולא רק הוא, את מה שנראה על מרקעי הטלוויזיה לעיניהם של עשרות מיליונים כמחזה אכזרי מאין כמותו, אשר לו אחראים, כך ניסו לטעון, חיילי צה"ל: ירי לעברם של ילד ואביו. פרסום הדו"ח מעלה בזיכרוני וגם אצל רבים מעמיתיי את המעקב העיתונאי אחר המאמצים הבלתי נלאים של חיילים אלמונים, שהתגייסו ללא צווי גיוס ופעלו רק על פי צו מצפונם, כדי להוכיח כי בפרשה זו לא צה"ל אשם.

במרוצת השנים הפך הילד מוחמד לאחד מסמלי ההתקוממות הפלשתינית נגד ישראל. הסמל הונצח וליבה עוד ועוד טרור, והילד המתגונן מפני הקליעים הונצח על ידי התעמולה הפלשתינית: רחובות וכיכרות נקראו על שמו של מוחמד א־דורה, על בולי דואר הוטבעה דמותו ועוד ועוד הנצחות שכאלה שליבו את אש השנאה לישראל, כי הרי חייליה מכוונים את נשקיהם לעברם של ילדים.

אבל, כאמור, היו מי שהתגייסו כדי להזם את העלילה. אחד מהם הוא פיליפ קרסנטי, פוליטיקאי ואיש כספים יהודי, אזרח צרפת, אותה מדינה שמתוכה בקעה לראשונה תמונת האב המסוכך על בנו. זו היתה רשת הטלוויזיה פראנס 2 ששידרה לראשונה ביום האירוע את הקביעה הנחרצת, ללא כל סימן שאלה, כי צה"ל הוא שהרג את הילד. קרסנטי, העוקב אחר מה שמשודר בארצו על אודות ישראל, פתח בחקירה משלו והגיע לפני שנים למסקנה כי הטענה שרצח א־דורה בוצע על ידי חיילי צה"ל היא עלילת דם.

והיו גם נחום שחף הישראלי והמהנדס יוסף דוריאל ז"ל, וגם רשת הטלוויזיה הגרמנית ARD ששידרה את כתבת התחקיר התיעודית שהפיקה אסתר שפירא, שזיכתה אף היא את צה"ל. למאבק הזה הצטרף גם הרופא הישראלי ד"ר יהודה דוד.

אני זוכר את פגישותיי עם פיליפ קרסנטי, שהתדפק על דלתות הלשכות בישראל בניסיון להמריצן לצאת למלחמה תעמולתית נגד פראנס 2. ראיתיו לאחר אותם ניסיונות כשהוא לעתים קרובות מתוסכל, אך לא נואש.

ומה עכשיו? האם עכשיו אפשר לנוח על זרי הדפנה? על זרי הניצחון? לא ולא. כי עכשיו צריכה ישראל לבדוק את שלוחותיה, וכיצד תיפקדו ב־13 השנים שחלפו מאז הירי. האם הזדרזה מספיק לבדוק אם אכן נהרג מוחמד א־דורה מכדורי צה"ל? האם השיבה במלחמת בזק תעמולתית, הנשענת על עובדות שהזמו את העלילה? האם נזהרה מדי שלא להחריף את היחסים עם רשת הטלוויזיה הצרפתית, פראנס 2, אשר שידרה את הכתבה של הכתב שארל אנדרליין על האירוע בצומת נצרים? נותר רק לקוות כי הלקחים יופקו במקרים דומים.