אין משקיף אובייקטיבי שלא ימתח ביקורת על הממשלה הקודמת בניווטם של בנימין נתניהו וד"ר יובל שטייניץ, אשר חתמו אחרי המחאה החברתית על המחאות במיליארדי שקלים. אבל הרעיון כי משגה כזה או אחר של ממשלה לגיטימית ייחקר על ידי מבקר המדינה, כפי שמציע ח"כ מיקי רוזנטל, הוא רעיון הזוי. מה ייחקר? חדרי הלב של ראש הממשלה ושר האוצר?
מילא רוזנטל, אבל הרמיזה של יש עתיד כי היא עשויה לתמוך בחקירה כזאת היא דגלון שחור המתנוסס מעל חדר הישיבות של הממשלה. ככה זה מתחיל, בהקנטות קטנות בתוך הקואליציה, ואז הן מתפשטות כמגיפה. הכל בגלל הוויכוחים הממלאים את סדר יומה של הממשלה על רקע הצורך להגיש תקציב ל־2013.
אתמול ישבו נתניהו, יאיר לפיד, משה (בוגי) יעלון ובני גנץ, ולא הצליחו לסכם את תקציב הביטחון. קל וחומר את מלוא התקציב. אך הדעת נותנת כי חודש וחצי לאחר הרכבתה אין הממשלה רוצה לאבד את עצמה לדעת, ותמצא פשרה שתשביע את רצונם של כל השותפים באופן חלקי, וככל שתקדים לעשות זאת, כן תצטמצם הרעלת הבארות בשיח הציבורי.
כרגע ההתנסחות הגיעה לשפל. שומן הפכה מילה נרדפת לצה"ל, וקציניו יפי התואר מתוארים באוצר כגוצים שמנמנים. המבחן העיקרי של הממשלה אינו רק בזיכוך השפה של כמה מפקידי האוצר המתנשאים על שרים ועל אזרחים. גם לא בתוכן ההחלטות, שכן בסופו של דבר הפערים כבר אינם כה גדולים. עוד מטוס. עוד תרופה. עוד בית ספר.
עיקר המשימה שלה הוא לאחד את השורות ולהגן על החלטותיה. להעבירן בכנסת כמעט ללא נסיגה. לנשוך את השפתיים ולהתמיד, גם אם הרחוב רותח, והסיסמאות כואבות, והילדים או הנכדים שבים מבית הספר ושואלים את אבא ואת סבא אם נכונים הדברים שחבריהם הזאטוטים אומרים עליהם.
תפקיד המבוגר האחראי מוטל על נתניהו. עליו לקבל את ההכרעות הקשות. לקצץ, לקרוע, לחתוך, לדעת כי הוא מכאיב עתה כדי להציל אחר כך, ולקבל בהבנה את האיבה של מי שיצאו מן המערכה וידם על התחתונה. רק שאין ברירה.
היום מתכנסת הממשלה לאשר את מלוא התקציב, אם אכן לא תדחה את הישיבה. הזמן דוחק ודחייה לא תוסיף דבר. צריך להחליט בקושי ולהתמיד בקושי רב יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו