ישראל מסתכנת - אבל אין לה ברירה

שורשו של הכורח להפעיל את זרועותיו הארוכות של חיל האוויר למנוע העברת נשק איראני מסוריה לחיזבאללה מצוי בהחלטה של מועצת הביטחון, ששמה קץ למלחמת לבנון השנייה באוגוסט 2006. ישראל לא השכילה להשיג את מטרותיה במלחמה ויצאה ממנה וידה על התחתונה.

לפיכך ניאותה לסיימה בלי הכרעה ובתחושת תבוסה, והסתפקה בהחלטה האוסרת מעבר נשק כזה מסוריה ללבנון. אך חולשת הממשלה בראשות אהוד אולמרט גרמה לה להירתע מלכפות את איסור משלוחי הנשק. בשאר אסד וחסן נסראללה לעגו לאולמרט לאור השמש.

המשלוחים העושים עתה דרכם ללבנון הם המשך טבעי להיעדר הנחישות של הממשלה ב־2006. כתוצאה מכך נאלצה ישראל להגדיר באיחור רב אילו שיירות נשק לא יגיעו ליעדן.

נוחיות של מדיניות קצרת רוח וקצרת מועד יצרה מצב שבו קיים קונצנזוס לאומי, וכמעט בינלאומי, שצה"ל נאלץ לתקוף את ציר טהרן־חיזבאללה על אדמה סורית ריבונית, כפי שפורסם בעיתונות

הזרה, ולמעשה ליטול שלא בטובתו עמדה במלחמת האזרחים המתנהלת סמוך לדמשק.

תבונת התקיפה הישראלית וצידוקה אינן מוטלות בספק. ממשלות המערב משתמשות בישראל כבשכיר חרב להחלשת בשאר אסד, ולמטרה זו אף מוכנות להצדיק ולגבות את הפעלת חיל האוויר.

ישראל אינה יכולה להסתפק בצדקת הצעד וביכולת הביצוע הגבוהה של חיל האוויר. עליה להביא כבר עתה בחשבון כמה מרכיבים: גם אם אסד לא יגיב על תקיפת נשק איראני בבסיסים של חיזבאללה על אדמתו - קיימת סכנה של התדרדרות לעימות אלים ישיר עם טהרן. גורם המקורב לאיראן איים אתמול בשידור בערוץ 2 בגמול נגד ישראל, וקרא לה לספוג את המכה ולהימנע מתגובה שמא יידרדר האזור למלחמה בלי שהצדדים התכוונו לכך.

עם זאת איראן חייבת להבין כי פעמים רבות מדי בשנים האחרונות הצהירה ישראל מהו קו אדום בעיניה ומה הוא קאזוס־בלי, ולא תמיד עמדה ברף התביעות שלה מעצמה. הפעם חייבת הממשלה לבחור את גובה התביעה המזערית, המינימלית, שלה, ולא לרדת תחתיו. זו עלייה בסף הסכנה של התדרדרות לעימות ממושך, אבל אין ברירה.

לישראל אין עניין להתערב במלחמת האזרחים בסוריה. גם אינה צד לקרבות. המורדים אינם בהכרח נוחים לישראל ממשפחת אסד. לנציג האיראני, אשר יגיע בקרוב לדמשק לבחון את המצב, צריך הנשיא אסד הכורע תחת עול המלחמה לומר כי אם הם מבקשים להקל עליו לשרוד בארמונו, עדיף שישחררוהו מן הנטל שהטילו עליו לשמש ספק אמצעי לחימה לארגון הטרור הלבנוני.