הכל אישי, הכל ערכי

פרשנים סופקים כפיים, מבכים את גורל הפוליטיקה הישראלית, טוענים שפעם מפלגה היתה נשפטת בקלפי על בסיס המצע שלה ובהתאם לערכים שבהם דגלה. והיום? אוי בחייך, היום הכל פרסונלי.

מחנה השמאל מאשים את הימין בפולחן אישיות, בעיוורון אשר מאפשר רק את הערצת המנהיג ומתעלם מפשעיו. להאשמות האלה אני מגיב בדרך כלל בחיוך וממהר בששון לאשר את טענתו זו של חברי משמאל. את האירוניה אני שומר בליבי, זו שמתפקעת מצחוק ולמעשה מסכימה שאכן יש בישראל קבוצה גדולה מאוד שמאוחדת סביב הפרסונה בנימין נתניהו ואינה רואה דבר לבד מדמותו, קבוצה שסט הערכים שלה מתכנס למילה אחת: "לך".

המציאות הפוכה. מערכת הבחירות שמסתיימת היום היא העניינית והערכית ביותר מאז ומעולם. צריך להיות מישהו בקנה מידה היסטורי כמו נתניהו על מנת שיתגבשו סביב דמותו שני עולמות־ערכים אשר אינם יכולים לדור בכפיפה אחת. הפרישה של בצלאל סמוטריץ' ממפלגתו של בנט היתה הפיסה האחרונה בתצרף. המגזר הדתי־לאומי הצטרף אל שאר המגזרים וכמותם מצא את עצמו, אחרון חביב, מתפלג על חוד התער רק ביבי או רק לא. בכך נוצרה תמונה נדירה ושלמה של שני המחנות הערכיים האמיתיים המרכיבים את החברה הישראלית. רצינו מחלוקת ערכית? בבקשה, זו המחלוקת. אמיתית עד כאב, אין פשרות ואין "נסתדר".

התמונה שלמה, כל מה שנותר לנו הוא לבחור באדם, והבחירה בו היא בחירה בסט ערכים. האם שטחי יהודה ושומרון עדיין מחכים בפק"מ או אולי כבר נמאס למדינת ישראל למכור את גופה? בנימין נתניהו איננו מנחם בגין ולא אריאל שרון. עם כל הכבוד לתפקידם ההיסטורי, הרעיון של שטחים תמורת שלום קרס והותיר אחריו הריסות. ראשי ממשלה נוספים אחריהם ראו הכל נכוחה, ועדיין, בנימין נתניהו הוא הראשון שאמר "לא עוד", והראשון שאיש איננו מפקפק במילתו. לראשונה יודע האזרח הישראלי בדיוק מה הוא עומד לקבל מאחורי הווילון.

בתבונתם האידיוסינקרטית הצליחו שופטי העליון להביא את החברה הישראלית אל המקום שאליו איש לא רצה להגיע. החל ממחר, כל מעשה או מחדל אשר ייגע בגבולות הכוח של בית המשפט העליון יהיה דרמטי. כהונתו הבאה של נתניהו היא חלון ההזדמנויות האחרון, איש לא יעשה את מה שרק נתניהו יכול. יש לעבור במרקר אדום על גבולותיה של הרשות השופטת ולבקש מכבודם לא לדרוך על הקווים. אפשר גם לא לעשות דבר אבל כך או כך ההשלכות תהיינה מכוננות, ובכל מקרה - אין יותר "באמצע".

הקמפיינים של בחירות מס' 4 הם בבחינת הרמת מסך מעל חברת "מדינת ישראל בע"מ". נדמה שהפוליטיקאים הפסיקו ללכת סחור־סחור. אביגדור ליברמן מוכר שנאת חרדים, גדעון סער הקים את הליכוד הממלכתי (יענו בניכוי הצ'חצ'חים), ולפיד מסתפק בטענה הצנועה שממשלת ישראל איננה שפויה. דבר מכל אלה לא חשוב, חשובה רק העובדה שלראשונה זה זמן רב אנשים ייגשו היום לקלפי כשהם יודעים בדיוק מה הם רוצים ומי יכול לספק את הסחורה.