עילית חברתית ברגרסיה

שבת בבוקר, יום יפה, ומנויי "הארץ" שותים המון קפה, וקוראים המון עיתון שמוציא את ישראל תחת נתניהו משוסעת, מפולגת, הרוסה, קרוסה. והיום בפינתנו "מה קורה ביקום המקביל", נסכם וננתח את הסרט המוקרן בלופ אינסופי: "מה עושים כאשר העם מסרב פעם אחר פעם להדיח את מנהיגו?" - על הבימוי וההפקה מנצחים בכירי התעשייה, העילית של ישראל, הקרם דה־לה־קרם, אמני המילה הכתובה והמומחים לעיצוב תודעה.

הפרק הראשון בסרט התרכז בשנות ה־90. באותם ימים כאשר נתניהו זכה ("בניגוד להיגיון") בתמיכה עממית גורפת, הטיחו נציגי העילית בהמון העם: "מה העבודה הזאת לכם?" כאשר התחוור כי הגידול הדמוגרפי והפוליטי של "העם" מאיים לדחוק את אותה עילית אל השוליים, התגבשה הכרעה: "הבה נתחכמה לו פן ירבה". מאוחר יותר, כשהמציאות סירבה להתיישר לפי התיאוריה שהגו (אוסלו, התנתקות), נותרו אדוני הארץ עם מילים ועולם דימויים, וכך למרות שמעשי ידיהם טבעו בים, הם החלו אומרים שירה: "כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים".

מה עושים כשהכל קורס? לאדוני הארץ אסטרטגיה ארוכת טווח: טיפוח הדימוי הקבוצתי באמצעות החלקת שמן סמיך על עצמותיהם היבשות של הקוראים־האדונים באופן שמביא לזיהוים עם הצודקים, החכמים והיפים. נתניהו, שבזמנו תויג כ"מסוכן לביטחון ישראל" ו"מדרדר את הדמוקרטיה", ובשנים האחרונות מושווה בקלילות מצמררת לארדואן, לצ'אושסקו ואפילו להיטלר - מסומן כעת כרוע טהור, כלומר כסוכן רשע. זאת על שום מה? על שום ש"מירר" את חייהם של האדונים בהישגים לא נוחים לעיכול, מהסכמי שלום ועד חיסונים. לפני כמחצית השנה הסביר הסופר דויד גרוסמן כי נתניהו הפך ל"דיבוק הלופת מדינה שלמה" (כלומר, דמון, שד ממש), והגדיל לתאר את האיש כזיהום ואפילו מחלה שצריך להבריא ממנה. מי אנו, העניים ממעש, שנערער על הבחנות הסופר המהולל?

הדרך נפתחה לפירוק נתניהו מאנושיותו. האחד יטען שנתניהו "ליבו גס" והוא "אדיש לסבל הקורבנות", האחרת תקבע שהוא ומשפחתו הם "ציר רשע של יצרים, טירוף ושנאה". וכדי לקבל חותמת מדעית, בשבוע שעבר התראיינה למגזין "הארץ" פסיכולוגית קלינית ובפיה בשורה: גזלייטינג - שהוא "כלל המניפולציות הרגשיות שחותרות תחת הלגיטימיות של המחשבות והרגשות של הקורבן". המראיינת והמרואיינת הסכימו, איך לא, כי "נתניהו הוא אמן הגזלייטינג": מתעלל, נבל, אכזרי ומופרע. וואלה. לא צריך יותר מזה.

רטוריקת השנאה והדמוניזציה עלתה על המסלול המהיר אד אבסורדום. לקראת אפשרות נוספת להיפטר מנסיך האופל, הכריז שם עיתונאי מוביל על מצב חירום כאשר קרא לעמיתיו ממרצ - "חדל אש": יש להשעות את קידום ערכיהם, שכן "בעת הזאת, הכל בטל בשישים לנוכח האפשרות של המשך שלטון נתניהו". במילים אחרות, נושאי הדגל של הליברליזם, הפיוס, הנאורות - מפצירים בקוראיהם לבל יצביעו למפלגת הדגל הנושאת את ערכיהם, וחלקם אף ממליצים להם להצביע למפלגה המזהה עצמה כמפלגת ימין מובהקת.

אמת, עיתון, כל עיתון, מובנה לפרש את המציאות באופן שמאשרר את הערכים והאמונות של קבוצה מסוימת. השאלה היא עד לאן מוכנים להגיע כשהערכים והאמונות חדלים להתכתב עם המציאות. באליטת השמאל מתרוצצים מובילי דעה ועיתונאים השוגים באשליה ילדותית המבוססת על חיצוי גס של טוב ורע; עיתונאים מגויסים המשעבדים את מדע הפסיכולוגיה לטובת קפריזה פוליטית, מנהלים בינם לבין עצמם שיח של גאולה קרבה שבוא תבוא אך תלויה בדבר אחד: סילוקו של נתניהו. אין חשיבה מורכבת ורב־מערכתית. כמו ילדים קטנים הם מייחלים לרגע שבו הקריין יבשר על הפי־אנד בנוסח: "ומאז לכתו של האיש הרע, חיים אזרחי הממלכה באושר ועושר". חיים בסרט. לא "עיתון לאנשים חושבים" כי אם פשטנות ואינפנטיליות. ממש מביך: נוכחותו של נתניהו הביאה את העילית החברתית של ישראל לרגרסיה התפתחותית ומופרעות נפשית. על כן, "אף אתה הקהה את שיניו".