שוני הוא לא בהכרח אפליה

תנועת הפמיניזם התחילה בראשית המאה ה־19 באירופה. מדובר בארגונים רבים שקמו במדינות ברחבי היבשת ובהמשך גם בצפון אמריקה ובמקומות נוספים בעולם.

רבים מייחסים את הצלחת המאבקים לשילוב נשים בעבודה, לזכות הבחירה לנשים ועוד לאותן תנועות ריאקציונריות, אך לא במקרה התנועות האלה לא קמו לפני המהפכה התעשייתית, שלא במקרה אף היא החלה באירופה קצת קודם לכן. כמו המהפכה האמריקנית, המהפכה הצרפתית והמהפכה הבולשביקית, המציאות החדשה שנוצרה עם המצאת מנוע הקיטור היא שהביאה להבשלת התנאים למהפכות החברתיות.

לפני המהפכה התעשייתית השווקים היו ריכוזיים מאוד והתבססו על חקלאות, ולכן לא היו מספיק מקומות עבודה לגברים ולנשים. באותה תקופה היה היגיון רב בכך שגברים הם אלה שיצאו לעבודות הכרייה, החקלאות והבנייה ונשים נשארו לטפל בילדים ובמשק הבית. כשנשים היו ספונות בבתיהן זכות הבחירה היתה למעשה למשק בית, באמצעות הגברים.

המציאות הזו השתנתה לא בגלל תנועות רעיוניות, אלא מכיוון שנשים יצאו לעבוד, אחרי שהמהפכה התעשייתית אפשרה את תהליך העיור ונוצרה דרישה ליותר עובדים. המהפכה הטכנולוגית בעת הזו מאפשרת את השלמת המהפכה הפמיניסטית, מכיוון שהמציאות שינתה את התפיסה החברתית ולא ההפך.

תנועות פוליטיות תמיד ידעו לרכוב על המציאות המשתנה ולייחס לעצמן את השינוי שקורה ממילא. חלק מהמניפולציה הזו היא הצגת כל שוני כאפליה. אך המציאות מורכבת יותר והעובדה שנשים משתכרות פחות מגברים לא בהכרח מעידה על אפליה. אם ננסה לכפות שוויון נצטרך לפגוע בזכות של נשים לעשות בחירות שונות, כמו להעדיף גידול ילדים על קריירה.