ארה"ב נערכת, אבל לא רוצה
,עודכן
ברק אובאמה הודה בסוף השבוע כי משטר אסד עשה שימוש בנשק כימי, וכי זה "משנה את כללי המשחק". הוא הוסיף גם כי וושינגטון צריכה "לבצע הערכות בשיקול דעת" כי אובאמה לא ממהר לצאת למלחמה.
ויש לו מספיק סיבות. ראשית, כי בסוריה כלל לא בטוח שכשאתה מסייע למורדים, אתה באמת עוזר לטובים ולא, נגיד, לג'יהאדיסטים של אל־קאעידה שרוצים להקים אמירות סונית בסוריה ובעיראק; שנית, כי עיראק נטועה חזק בזיכרון האמריקני, ואם לצאת למלחמה בגלל נשק להשמדה המונית, כמו אז, אז לפחות שיהיו הפעם הוכחות ברורות; ושלישית, כי אובאמה הוא נשיא שמסיים מלחמות (עיראק ואפגניסטן), ולא אחד שפותח חזיתות חדשות.
אובאמה ויועציו רשאים בהחלט להעלות את התקדים העיראקי כדי להצדיק התמהמהות בקבלת החלטה. דעת הקהל תקבל את זה, גם אם הלחץ מבית לפעולה בסוריה ממשיך לגבור. אלא שדומה שאנחנו נמצאים היום בתסריט הפוך לזה שהיינו בו ב־2003. אז חיפש ממשל בוש כל תירוץ אפשרי כדי לצאת למערכה בעיראק גם בלי אקדח מעשן. היום אנחנו במצב הפוך. מפאריס, מלונדון ומירושלים הגיעו אמנם הידיעות בדבר שימוש בנשק כימי שעשה משטר אסד (ב־23 בדצמבר בחומס ובאמצע מארס בפרברי דמשק), אלא שוושינגטון, אף שהצטרפה בקביעה לבעלות בריתה, ממזערת בינתיים את הסיפור מסיבות ברורות.
הנשיא האמריקני דיבר באוגוסט על כך ששימוש בנשק כימי הוא קו אדום מבחינתו. הוא יכול כמובן להעצים את הסיפור ובכך להצדיק מערכה צבאית, או במקום זאת, להפוך את השימוש בנשק כימי לדבר נקודתי במקום להתייחס אליו כאל אופציה צבאית שיטתית, שאותה אימץ משטר אסד במלחמתו במורדים.
בינתיים אסד ואיראן בוחנים את וושינגטון ואת הקהילה הבינלאומית. אסד כבר הבין מזמן שהמערב לא מתלהב ממלחמה. ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, הודה בכך מפורשות שלשום בראיון ל־BBC. לאסד יש בנוסף גם את מוסקבה שלא מאמינה בדמעות, והפעם כתוצאה משימוש בנשק כימי. משטר אסד לא מפסיק להעצים את הכוח שבו הוא משתמש מאז תחילת ההתקוממות באמצע מארס 2011. העינויים והרובים כבר התגלגלו לטילי סקאד, וכעת לנשק כימי.
ב־25 במארס דיווחה רשת פוקס בהרחבה על כוחות מיוחדים אמריקניים, המאמנים מורדים סורים בצפון ירדן. באותה ידיעה כבר פורסם כי פאריס העבירה למזכיר המדינה מידע על שימוש בנשק כימי בסוריה. יש להניח כי אובאמה העלה את האופציה הצבאית בפגישתו עם מלך ירדן. על פי כל הסימנים והפרסומים, אובאמה נערך, גם אם הוא לא רוצה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנובועז ביסמוט
כיהן כעורך הראשי של "ישראל היום" מ-2017 ועד ינואר 2022. החל את דרכו העיתונאית ב-1983 בעיתון מעריב ככתב ספורט, ובתפקידי כתיבה ועריכה במדור הכלכלה. בהמשך שימש שליח מעריב בפריז. בשנים 2004-1990 היה שליח ידיעות אחרונות בפריז. ב-2008 הצטרף ל"ישראל היום", ושימש עורך חדשות החוץ ופרשן. במהלך השנים דיווח ממדינות רבות שעימן אין לישראל יחסים דיפלומטיים, ובהן איראן, סוריה, תוניסיה, לוב, תימן ועיראק. ב-1993 ביקר ברפובליקה האסלאמית של איראן, והיה לעיתונאי הישראלי הראשון שביקר במדינה מאז ההפיכה ב-1979. במהלך ביקורו בעיראק ב-2003, נעצר על ידי הכוחות האמריקניים בחשד לריגול, והוא הוחזק במעצר. כיהן כשגריר ישראל במאוריטניה בשנים 2008-2004. ב-2012 יצא ספרו "עובר כל גבול", העוסק בביקוריו במדינות מוסלמיות ובמפגשיו עם מנהיגיהן. בעל שני תוארי מוסמך מאוניברסיטת סורבון שבפריז. נשוי בשלישית ואב לארבעה. אוהד שרוף של ליברפול.
