ברית תקשורתית

היחסים הדיפלומטיים שכוננו המדינות החתומות על הסכמי אברהם מביאים ועוד יביאו לשיתופי פעולה בתחומים רבים, אך תחום חשוב אחד עדיין זקוק לתשומת לב, והכוונה לתחום התקשורת. תקשורת הזרם המרכזי בארה"ב ובבריטניה מוזנת בדיסאינפורמציה, בהטיה ובגישה לא תמיד אוהדת, בלשון המעטה, ביחס למדינות שחתמו על הסכמי אברהם. הן סופגות ביקורת לא מדיתית - איחוד האמירויות על הפרת זכויות אדם, ישראל על "הכיבוש האלים" - והמרוויחים הגדולים הם גורמים קיצוניים.

כן, המדיה הליברלית נמצאת תחת דומיננטיות שמאלית, ודאגתה לזכויות אדם אינה נוטה לדיוק. האסלאמיסטים הקיצונים מוצגים לעיתים כתנועות מתונות שניתן להידבר עימן, ובטרור מואשמות רק קבוצות שביצעו פשעים מזעזעים במיוחד, כמו דאעש ואל־קאעידה. בפועל האלימות של הטרוריסטים הקיצונים ביותר מונעת בדלק האידיאולוגי שמספקים אסלאמיסטים קיצונים.

השמאל המערבי עיוור לעיתים עד כדי כך, שהוא מתמסר לטענת השווא שמלחמה נגד הקיצוניות באסלאם משמעה מלחמת דת או מתקפה על האסלאם. כך יוצא שמדינות כמו איחוד האמירויות, המתנגדות לקיצונים, נחשבות כמפירות זכויות אדם ולעיתים, באופן פרדוקסלי, הן מסומנות גם כ"אסלאמופוביות". ישראל נתונה בתקשורת הבינלאומית למתקפה קבועה. מנסים לצייר אותה כמדינה תוקפנית, מבלי להזכיר שהיא לרוב מפעילה כוח בתגובה לירי משמעותי לעבר אזרחים, או כפעולת מנע. אותה תקשורת גם ניסתה למזער את ההישג שגלום בהסכמי אברהם, בטענה שלא מדובר בהישג אמיתי, משום שלא היתה שום מלחמה בין מדינות המפרץ לישראל.

הסכמי אברהם צריכים להוביל לכינון "ברית תקשורת" בין המדינות החברות בהסכם, כדי להיאבק יחד בהטיה נגדן ובקיטוב שנוצר והונצח על ידי התקשורת הבינלאומית הליברלית. ניתן, למשל, לייסד מיזם תקשורתי משותף, כמו ערוץ חדשות, שיכלול נציגים מכל המדינות שחתמו על ההסכם, שיפעלו נחרצות וברורות נגד ההטיה התקשורתית והניסיון לזרוע קיטוב. הרי לא רק המדינות החברות בהסכמי אברהם סובלות מהטיה ומדיסאינפורמציה, אלא גם השמרנים בארה"ב ובמדינות אחרות. זה הרקע לעלייתם בארה"ב של כמה ערוצי חדשות ובידור, המנסים להתמודד עם המיינסטרים ההוליוודי שהרחיק לכת מדי, עד לשולי השמאל.

כמו כן, מכיוון שהשימוש במדיה החברתית, במיוחד בקרב צעירים, עומד על שיעור גבוה, כדאי להשתמש בערוצים אלה על ידי הכשרת גולשים לאתגור ההטיה של תקשורת המיינסטרים. קוראים לזה דיפלומטיה של אזרחים. אלא שתלות קיצונית ברשתות חברתיות עלולה לחשוף את המשתמשים לצנזורה מצד החברות המחזיקות באותן רשתות, שגם הן מזוהות עם השמאל. לכן, על המדינות החברות בהסכמי אברהם ליזום ולטפח חלופות לפלטפורמות המדיה החברתית הללו, בדיוק כפי שהשמרנים הקימו את פרלר כחלופה לטוויטר.

אם יש סיבה לאופטימיות ביחס להצלחתה של ברית תקשורת בין מדינות הסכמי אברהם, היא שכולן מונעות על ידי פרגמטיזם ולא אידיאולוגיה קיצונית. בראש מעייניהן עומדים שגשוג ופיתוח למען האזרחים. בהשקעה ובתכנון נכונים, מיזם כזה עשוי להיות מודל עולמי לתקשורת מאוזנת - ומאזנת.