צו השעה - הידברות והקשבה

מראות קשים ביותר זרמו בסוף השבוע מאום אל־פחם, בעקבות עליית מדרגה בעימותים הנמשכים כבר כמה שבועות בין מפגינים תושבי העיר לבין כוחות המשטרה. מצילומים וסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות נראה שכוחות המשטרה הפעילו כוח לא מידתי ואף אלימות קשה נגד מפגינים. בין השאר, נפצעו ח"כ יוסף ג'בארין וראש העירייה סמיר מחאמיד, ושניהם נזקקו לטיפול רפואי בבית החולים, לצידם של כמה צעירים; אחד מהם מונשם בטיפול נמרץ.

ההסלמה היתה צפויה, ואם לא תושמע צפירת הרגעה - העימותים צפויים אף להחמיר. נחוצה התערבות מיידית של הגורמים הרלוונטיים, ובראשם ראש הממשלה, השר לביטחון פנים, הוועדה למיגור האלימות בחברה הערבית. זאת, לצד ובשיתוף ההנהגה הערבית, שבינתיים אינה מצליחה (ולא בטוח שזה תפקידה) לשלוט במפגינים המבקשים, ובמידה רבה של צדק, לזעוק את מחאתם נוכח המשך מקרי האלימות והרצח: יותר מ־15 צעירים נרצחו מתחילת השנה.

יש מי שסבורים, בטעות, שהפתרון העיקרי לבעיית האלימות בחברה הערבית הוא הקמת תחנות משטרה והזרמת כוחות משטרה ליישובים הערביים. זהו במקרה הטוב חלק מהפתרון, ועובדה שחלק מהארגונים מציגים נתונים, שלפיהם דווקא ביישובים שבהם הוקמו תחנות משטרה בשנים האחרונות - נרשמה עלייה במקרי האלימות והפשיעה.

הציבור הערבי עומד בין הפטיש לסדן: מצד אחד האלימות המשטרתית ויד הברזל שמפעילה המשטרה בהפגנות, ומצד שני חוסר האונים אל מול הפשע הגואה, אשר גובה מחירים כבדים ביותר. בתנאים האלה, רבים צופים שההפגנות באום אל־פחם יימשכו ואף יגדלו בשבועות הקרובים, ואולי גם לזלוג למקומות נוספים.

קשה שלא להיזכר בתקדים הטראגי של אירועי אוקטובר 2000 – והשאלה כעת היא, כיצד יורדים ממסלול ההתנגשות, ולכל הפחות מנסים למנוע את התרחיש הקטלני. ההתערבות הנדרשת באופן מיידי היא הקמת מטה עבודה לאומי, שיפעל בראש ובראשונה להידברות עם נציגי החברה הערבית: אלימות לא תפתור דבר; מניעתה אפשרית בדו־שיח, בהקשבה ובהצגת פתרונות מעשיים ונקיטת צעדים מהירים.

מעבר לקבלת אחריות - למשל בנכונות להורות על בדיקה והסקת מסקנות לגבי האלימות בהפגנה - צעד שיאותת לחברה הערבית שדם בניה אינו הפקר – הגיע הזמן לבצע: טיפול שורש הן בתופעת הנשק הבלתי חוקי, והן בבעיות תשתית שיש להן השלכות ברורות על התגברות הפשיעה והאלימות, כמו הצורך הדחוף בהפשרת קרקעות והרחבת שטחי השיפוט של היישובים הערביים. נחוצה בדחיפות גם השקעה בחינוך - בעיקר הלא פורמלי - על מנת לספק מסגרות לבני הדור הצעיר, שבינתיים מתגודדים בבתי הקפה של הנרגילות ושם נחשפים לחממות של הפשע.

שלושה שבועות לפני הבחירות, כשישראל רואה את האור בקצה מנהרת הקורונה, המצב בחברה הערבית כמעט על סף קריסה. הרשויות המקומיות לא יכולות לפעול בשום אמצעי לגביית מסים וארנונה, בתי הספר אינם פעילים כמעט שנה שלמה, והאלימות והפשע משתלטים על המרחב הצפוף. יש בחברה הערבית עם מי לעבוד, ולא מאוחר להקדים תרופה למכה ולמנוע את הידרדרות המצב. צו השעה הוא הקשבה והידברות. אין דרך אחרת.