"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

צו השעה - הידברות והקשבה

,עודכן

מראות קשים ביותר זרמו בסוף השבוע מאום אל־פחם, בעקבות עליית מדרגה בעימותים הנמשכים כבר כמה שבועות בין מפגינים תושבי העיר לבין כוחות המשטרה. מצילומים וסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות נראה שכוחות המשטרה הפעילו כוח לא מידתי ואף אלימות קשה נגד מפגינים. בין השאר, נפצעו ח"כ יוסף ג'בארין וראש העירייה סמיר מחאמיד, ושניהם נזקקו לטיפול רפואי בבית החולים, לצידם של כמה צעירים; אחד מהם מונשם בטיפול נמרץ.

ההסלמה היתה צפויה, ואם לא תושמע צפירת הרגעה - העימותים צפויים אף להחמיר. נחוצה התערבות מיידית של הגורמים הרלוונטיים, ובראשם ראש הממשלה, השר לביטחון פנים, הוועדה למיגור האלימות בחברה הערבית. זאת, לצד ובשיתוף ההנהגה הערבית, שבינתיים אינה מצליחה (ולא בטוח שזה תפקידה) לשלוט במפגינים המבקשים, ובמידה רבה של צדק, לזעוק את מחאתם נוכח המשך מקרי האלימות והרצח: יותר מ־15 צעירים נרצחו מתחילת השנה.

יש מי שסבורים, בטעות, שהפתרון העיקרי לבעיית האלימות בחברה הערבית הוא הקמת תחנות משטרה והזרמת כוחות משטרה ליישובים הערביים. זהו במקרה הטוב חלק מהפתרון, ועובדה שחלק מהארגונים מציגים נתונים, שלפיהם דווקא ביישובים שבהם הוקמו תחנות משטרה בשנים האחרונות - נרשמה עלייה במקרי האלימות והפשיעה.

הציבור הערבי עומד בין הפטיש לסדן: מצד אחד האלימות המשטרתית ויד הברזל שמפעילה המשטרה בהפגנות, ומצד שני חוסר האונים אל מול הפשע הגואה, אשר גובה מחירים כבדים ביותר. בתנאים האלה, רבים צופים שההפגנות באום אל־פחם יימשכו ואף יגדלו בשבועות הקרובים, ואולי גם לזלוג למקומות נוספים.

קשה שלא להיזכר בתקדים הטראגי של אירועי אוקטובר 2000 – והשאלה כעת היא, כיצד יורדים ממסלול ההתנגשות, ולכל הפחות מנסים למנוע את התרחיש הקטלני. ההתערבות הנדרשת באופן מיידי היא הקמת מטה עבודה לאומי, שיפעל בראש ובראשונה להידברות עם נציגי החברה הערבית: אלימות לא תפתור דבר; מניעתה אפשרית בדו־שיח, בהקשבה ובהצגת פתרונות מעשיים ונקיטת צעדים מהירים.

מעבר לקבלת אחריות - למשל בנכונות להורות על בדיקה והסקת מסקנות לגבי האלימות בהפגנה - צעד שיאותת לחברה הערבית שדם בניה אינו הפקר – הגיע הזמן לבצע: טיפול שורש הן בתופעת הנשק הבלתי חוקי, והן בבעיות תשתית שיש להן השלכות ברורות על התגברות הפשיעה והאלימות, כמו הצורך הדחוף בהפשרת קרקעות והרחבת שטחי השיפוט של היישובים הערביים. נחוצה בדחיפות גם השקעה בחינוך - בעיקר הלא פורמלי - על מנת לספק מסגרות לבני הדור הצעיר, שבינתיים מתגודדים בבתי הקפה של הנרגילות ושם נחשפים לחממות של הפשע.

שלושה שבועות לפני הבחירות, כשישראל רואה את האור בקצה מנהרת הקורונה, המצב בחברה הערבית כמעט על סף קריסה. הרשויות המקומיות לא יכולות לפעול בשום אמצעי לגביית מסים וארנונה, בתי הספר אינם פעילים כמעט שנה שלמה, והאלימות והפשע משתלטים על המרחב הצפוף. יש בחברה הערבית עם מי לעבוד, ולא מאוחר להקדים תרופה למכה ולמנוע את הידרדרות המצב. צו השעה הוא הקשבה והידברות. אין דרך אחרת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר