להילחם ב"המן הרשע" של ימינו - ולבנות אחדות בינינו

כבר איננו "עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", כפי שסימן אותנו המן בתוכנית ההשמדה שלו, אחרי חורבן הבית הראשון, לפני כ־2,500 שנה. הגלויות התמעטו. כמחצית מהעם היהודי יושב כיום בארצו ציון. שליש בארה"ב.

עם זאת, אנו עדיין "עם אחד מפוזר ומפורד" בתוכו פנימה. פורים ההיסטורי ההוא, שראשיתו בפירוד וסופו באחדות, פוגש את "פורים קורונה" שלנו, כשהיהודים הישראלים מפורדים ומסוכסכים בתוכם; מתכתשים, שונאים ולוהטים באש המחלוקות, בתוך חברת שבטים שאינה משכילה להתרומם אל המכנה המשותף שגדול מהשונה ומהמפריד.

הפרשנים שמלווים את הטקסט העתיק של מגילת אסתר מסבירים לנו כבר דורות רבים כי גזירת השמדתנו בידי המן באה לעולם על רקע הפירוד והפיצול הפנימי. לאו דווקא הגיאוגרפי. היא בוטלה רק לאחר שמרדכי, בהוראת אסתר, כינס את היהודים לשלושה ימי צום משותפים; רק אחר כך הושב ה"יחד" והחלה להיבנות מחדש האחדות.

גם ה"המנים" של ימינו, האחשוורושים המודרניים באיראן ושלוחותיהם באזור, בונים על הפירוד בתוכנו. חסן נסראללה נתן לכך ביטוי בנאום קורי העכביש המפורסם שלו, כאשר ציין את עוצמתנו הצבאית מול חולשתנו כחברת מהגרים מסוכסכת ומפולגת. מנהיגי איראן של ימינו אוחזים באותה משנה.

לצד נס ההצלה, אחד הרעיונות המרכזיים של חג הפורים, מתבקש אפוא לזרוע מחדש, מדי שנה, את זרעי האחדות הפנימית; את התיקון לעם אחד מפוזר ומפורד בתוכו. לשם כך הונהגו משלוחי מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. לשתי המצוות הללו יש מאפיינים מובהקים של ערבות הדדית וסולידריות חברתית.

בפורים השנה נדרש התיקון הזה גם בתחום המגיפה והחיסון נגדה, שמאות אלפים טרם נטלו אותו. הללו אינם אחראים רק כלפי עצמם, אלא גם כלפי הסובבים אותם והחיים לצידם. הם אינם מסכנים רק את גופם וחייהם שלהם, אלא גם את חיי הסובבים אותם.

זהו מאפיין מובהק של אובדן המחויבות ההדדית לאו דווקא בעניין החיסונים. קבוצות שונות בעם היהודי מחויבות כיום פחות זו לזו. חברת השבטים שלנו מתפצלת בארץ וברחבי העולם לאורתודוקסים, ולקונסרבטיבים ורפורמים. לימנים ושמאלנים, לדתיים וחילונים, לאשכנזים ובני עדות המזרח, לשמאל וימין.

ערב בחירות מספר ארבע, הפכה השפה השלטת במקומותינו למכלילה, למסכסכת ולמשסעת. בקרב רבים מדי מאיתנו הפכה שנאת האחר, או המחלוקת עימו, למובנית כל כך עד שהיתה למגדיר הזהות הראשוני שלנו. אין עוד אפשרות לשוחח מבלי להכפיש, להתווכח מבלי להגחיך, לדון מבלי למחוק את האחר שמולך.

הסיפור ההיסטורי של פורים מעניק לנו היום, פורים תשפ"א, תזכורת נוספת שצריך ואפשר אחרת, שאפשר וצריך עדיין לתקן. שלא מאוחר.