גם ברחוב הערבי היא נתפסת כנטל על מפלגת העבודה

רוב הדיון הציבורי על מועמדת מס' 7 במפלגת העבודה, הבמאית אבתיסאם מראענה, מרוכז בתגובת הרוב היהודי. על התגובות ברחוב הערבי ממעטים לדבר, אך הן מוסיפות נדבך חשוב להבנת התופעה.

באישיותה ובאופן התנהלותה, מראענה לא רק גורמת לבן־גוריון וליצחק רבין להתהפך בקבריהם, אלא גם לבוחרי המפלגה היהודים והערבים כאחד לעמוד פעורי פה. בשנים עברו, הזכייה במשבצת של מועמד ערבי במפלגת העבודה היתה מלווה במאבק אדירים - והזוכה במקום הנכסף נהנה מכוח אדיר הן במוסדות המדינה השונים והן בחברה הערבית. לרוב היו אלה דמויות מעורבות בחיי החברה הערבית. מתוקף מעמדם כחברי כנסת במפלגת שלטון, ולאחר מכן במפלגת אופוזיציה גדולה, הם נחשבו לכתובת מרכזית בחיי הציבור הערבי, ובתקופה מסוימת אף היו חלק מוועדת המעקב. אולם גסיסת המפלגה ודעיכתה גרמו לדמויות מרכזיות בציבור הערבי לזנוח אותה ולחפש אלטרנטיבות רציניות יותר.

אל המשבצת הזו נכנסת מראענה, והיא אכן דמות ייחודית מבחינת הציבור הערבי - עם כל הכבוד להישגיה האמנותיים. בשמאל היהודי רואים בה גשר וחידוש מרענן, אך בחברה הערבית, בפרט המסורתית, היא לא נתפסת כדמות מייצגת. למאפייניה הביוגרפיים - ערבייה הנשואה ליהודי וחיה כתל־אביבית לכל דבר - מתווסף מה שנתפס כחוסר עקביות. אחרי שבמשך שנים הציגה עצמה כאנטי־ציונית מובהקת, לרבות אמירות מתריסות סביב סוגיות רגישות לציבור היהודי, כמו ימי הזיכרון, לפתע היא מגלה שהיא יכולה להיות חלק ממפלגת העבודה? לא כניסתה לפוליטיקה היא הבעיה, אלא בחירתה במפלגה שמזוהה יותר מכל עם כינונה של מדינת ישראל, שעומדת בסתירה לזהותה הפוליטית הפומבית. האם היא רואה עצמה פתאום כשחקנית צוות במפלגה שמילאה את התפקיד הדומיננטי מכל בעיצוב הממלכתיות הציונית?

ברחוב הערבי נתפסת מראענה כמי שנהנית ממצבה הגוסס של העבודה, ולא כמי שמגיעה לחיים הפוליטיים עם רקורד של עשייה ציבורית. מי מתומכיה בקרב השמאל היהודי שמאמין שהיא תסחף אחריה מצביעים ערבים, יתאכזב לגלות את התגובות לפועלה ולדמותה בשיח הערבי, שם היא רחוקה מלהיתפס כמייצגת אותנטית של הזרם המרכזי בציבור הערבי, ואפילו לא של בוחריה הערבים של מפלגת העבודה.

.מוקדם להעריך כיצד תתפקד כחברת כנסת, ובהחלט ייתכן שתתגלה כפרלמנטרית נהדרת, שתרוויח ביושר את אהדת בוחריה היהודים והערבים. אך דווקא בקרב תומכי העבודה הערבים, רבים סבורים שעד מהרה תמצא עצמה רחוקה מההשפעה הפוליטית, כגיבנת על גבה של העבודה, ולא נכס שיעזור למפלגה הגוססת להשתקם ולחזור לימיה הטובים. זו, אגב, הבעיה של כל המפלגות הציוניות שמחפשות או בוחרות את הדמות הערבית מבלי לנהל שיג ושיח רציני עם החברה הערבית.