עתיד שחור או שינוי

לעיתים אסון גדול יכול להתברר כפתח הצלה. אסון הזיהום בחופי ישראל, האסון האקולוגי הקשה בישראל ב־40 השנים האחרונות, עשוי להיות כזה. על החקירה הוטל איפול, אבל כבר ברור שדליפה עצומה של נפט הביאה אסון על החי והצומח בחופי ארצנו, ותישאר איתנו לחודשים ארוכים. תמונות צבי הים שנחנקו מנפט ילוו אותנו שנים קדימה.

כשעשיתי את צעדיי הראשונים בתנועה הסביבתית, לפני שני עשורים, פספסתי. כפי שמתאר דב חנין, חשבנו שאם רק נפקח את עיני המזהמים, נחולל שינוי. כי מי לא בעד אוויר נקי ומים צלולים? טעינו. נפלנו במה שכינה הארדן כבר ב־1968 "הטרגדיה של נחלת הכלל". בהיגיון הקפיטליסטי למשהו יש ערך כשהוא של מישהו. כאשר דבר שייך לכולנו הוא, בעצם, שייך לאף אחד.

מסכת בבא קמא מספרת על אדם שניקה את חצרו מאבנים שגלגל לרחוב. חסיד שעבר בדרך שאל אותו: למה אתה זורק אבנים ממקום שאינו שלך למקום שלך? המשליך פטר אותו כתימהוני. עד אותו היום שבו מעד על האבנים ברשות הרבים, ונפצע... ההתייחסות לנחלת הכלל באופן אחראי כל כך מוגדרת גם בתלמוד כ"חסידות".

חייבים להודות שישראל מדדה מאחרי העולם המערבי בכל הנוגע לחקיקה ולאחריות סביבתית. בעוד מדינות אירופה ואפילו נסיכויות המפרץ הפרסי עובדות על תוכניות לגמילה מוחלטת מנפט, אצלנו מחפשים להשקיע דווקא ב"זהב השחור" החונק את עתידנו. חוק הנפט הקיים לא מאפשר פיקוח אמיתי על קידוחי נפט וגז. רוצים לנחש מי היו הטייקונים שמנעו שינוי שלו?

תוכנית בעלות של כמעט מיליארד שקלים מבקשת להוסיף צינור נפט ממפרץ אילת עד לים התיכון, באזור קצא"א באשקלון. במקום לחסל את 4,000 הדונמים האקס־טריטוריאליים באחד המקומות המסוכנים בישראל, התוכנית מבקשת להגדיל את כמויות הנפט בהיקפים אדירים. במקום להגן על הערבה, שכבר נחנקה ב־5 מיליון ליטרים של נפט שזרם בצינור של קצא"א בשמורת עברונה ב־2014, הסכנה תגבר פי כמה, על חשבוננו.

באופן די מדהים החץ הסביבתי והחץ הכלכלי מורים כיום לאותו כיוון. אנרגיה סולארית ואנרגיות מתחדשות בכלל הן הדבר החם ביותר בהיי־טק של משקי האנרגיה בעולם. דווקא ה"סטארט־אפ ניישן", המוצפת שמש, מפקירה את הזירה לטובת מי שמנהיגים את מגמות העתיד. אסון הנפט הוא סטירה שחייבת להעיר את כולנו.

המדרש היהודי הסביבתי המצוטט ביותר מספר על המשימה שנותן אלוהים לאדם הראשון: "ראה מעשיי, כמה משובחים... תן דעתך, שלא תקלקל ותחריב את עולמי. שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך" (קהלת רבה). הצו לשמירת הסביבה הוא לא רק חיוב מוסרי ומשפטי והזדמנות כלכלית. הוא גם ערך יהודי ראשון במעלה.