"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"טפילים": שיא של אמירות מסוכנות

,עודכן

אמירתו החמורה של סגן שר האוצר מיקי לוי על הציבור החרדי - "טפילים" - שנאמרה כפי שהסביר לאחר מכן "בעידנא דריתחא", מעידה יותר מכל לאן הגיעה החברה ביחסה אל הציבור החרדי.

הסטריאוטיפ עבר מזמן את מחסום הדפוס, העיתון והטוקבק - וחילחל עמוק אל התחושה הציבורית ואל תת־המודע של הישראלי הממוצע, שמאמין שהחרדי הוא האשם. במה? בכל. הסטריאוטיפ הזה על מסים, על עבודה, על צבא, על תקציבים, על קצבאות ועל מה לא, חדר עמוק כל כך לשיח הציבורי, עד שגם אדם שהיה בעברו מפקד משטרה בכיר והכיר את המגזר החרדי על בוריו, פולט אמירה אומללה ומסוכנת כזו.

למרבה המזל, לוי התנצל מייד לאחר מכן, אך מעידתו מעידה על המגמה כולה, שאנו החרדים מכירים היטב לצערנו בשנים האחרונות. החברה החרדית הפכה למושמצת ביותר מכל האוכלוסיות. מי היה מעז להתבטא כך כלפי מזרחיים, אתיופים, רוסים, ערבים או מתנחלים? כשחרדי מגיע כיום לראיון עבודה, הסטריאוטיפ הזה גורם למעסיק הממוצע לחשוש שהחרדי ימצא קבר מתחת לשולחן העבודה ויפגין או שיצעק "שאבעס" באמצע ישיבת צוות שבועית.

בעבר היו אמירות קשות ומסוכנות כלפי החרדים, אך הדבר עבר בשקט יחסי. ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי הוא שהישווה את האיום מההקצנה החרדית לאיום האיראני, יועצו של שר האוצר אבי שמחון האשים את כל חוליי החברה הישראלית בכך שלחרדים ילדים רבים, והיו עוד שהוסיפו את השמן למדורת השנאה כלפי החרדים - מדורה שהתפשטה לאט והגיעה אל שדרת הציבור המרכזית. מיקי לוי עבורי הוא רק הסימפטום לתהליך המסוכן שקרה כאן.

לפני כשנה אירחתי קבוצת סטודנטים שהתבקשו להכין תוכנית עבודה על אוכלוסייה ספציפית. היו להם שלוש אפשרויות: הדרוזים מרמת הגולן, הסודאנים המסתננים או החרדים. הם בחרו בחרדים, וממני ביקשו לשמוע קצת על המגזר. כששאלתי בתחילת השיחה מה הם יודעים על החרדים, הראשון ענה במבוכה: "אתם לא מתגייסים", השני אמר: "אתם לא עובדים", השלישית: "אתם הולכים דווקא בצפירה", וכך זה נמשך דקות ארוכות. כששאלתי מה הם יודעים על החרדים בהקשר חיובי יותר - היה להם קשה למצוא תשובות. לבסוף הם מצאו: "אהה, זק"א".

אותם צעירים שפגשתי חיים בבורות מוחלטת בנוגע לאורח החיים שלי ושל חבריי. אותם סטודנטים, וכמותם מרבית אזרחי המדינה, ניזונים מהמדיה התקשורתית ומהשיח הציבורי, כשהכיוון היחיד שיוצא כל הזמן כלפי החרדים הוא מכליל, גורף, מסית, משמיץ, ללא מתן מענה הולם, ללא אפשרות לתגובה עניינית מצד החרדים. כשקוראים רק רע על אוכלוסייה כזו או אחרת במדינה, לא פלא שסגן שר האוצר, איש מכובד ומשכמו ומעלה, פולט פתאום במהלך ויכוח מילה נוראה ומעליבה שכזו כלפי ציבור שכולל מאות אלפי בני אדם. כל עוד השיח הציבורי יימשך כך, מיקי לוי לא יהיה האחרון.

הכותב הוא יועץ תקשורת חרדי ודוברו של ח"כ משה גפניטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר