"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

סבב המינויים הנוכחי מותיר תחושת חמיצות

,עודכן

מינויים במטה הכללי, בוודאי בהיקף כזה כפי שפורסם אתמול (חמישי), אמורים להיות יום חג לצה"ל. בכל זאת, לא בכל יום מתמנים שישה אלופים חדשים, חלקם לתפקידים מרכזיים בצה"ל.

חגם של המתמנים אולי היה שלם, אבל חגו של צה"ל רחוק מלהיות כזה. לא צריך עין מיומנת במיוחד כדי להבין למה: סימני השאלה מעל חלק מהמינויים מעוררים, לכל הפחות, שאלות נוקבות שנותרות ללא מענה. לא מדובר בממונים עצמם: כולם אנשים טובים וראויים. אבל על שיקולי הממנה - הרמטכ"ל, אביב כוכבי - ראוי בהחלט לתהות.

בעבר נהגו אלופים לעשות קדנציות של שנתיים בכל תפקיד. קם מי שקם ואמר, ובצדק, שכדי להתמקצע דרושות קדנציות ארוכות יותר. עוד אמר האומר שרצוי שאלופים יכהנו ביותר מתפקיד אחד, גם כי לוקח זמן להתבגר לתוך כובד המשקל וגם כי חבל לבזבז את הניסיון שנצבר (ואת הפנסיה התקציבית שבאה איתו) על קדנציות קצרות כל כך.

הסבב הנוכחי הוא ברובו ההפך מכל ההיגיון הזה. תמיר ידעי מונה לפקד על פיקוד המרכז לפני שבעה (!!) חודשים בלבד. כאשר יוחלף, בשלהי הקיץ, הוא יהיה קצת יותר משנה בתפקיד. להחליף אותו עכשיו - כשהוא רק מתחיל לצבור ניסיון ולהשפיע - זה חוסר אחריות. בוודאי כשברקע חווה הרשות הפלשתינית תקופה לא יציבה עם בחירות בראשית הקיץ, וכשבמקביל יתחלף השנה גם מפקד אוגדת יו"ש.

את ידעי יחליף יהודה פוקס, שמגיע מוושינגטון. פחות משנה וחצי הוא נמצא שם. לוקח זמן לפתח את הקשרים הדרושים, להכיר את הנפשות הפועלות, ללמוד את הסיסטם במדינה זרה. פוקס עשה את כל זה (בהצלחה מרובה), ודווקא עכשיו הוא מוחלף, כשהוא אמור לקצור את הפירות מול ממשל חדש שישראל מחפשת נואשות נתיבים לליבו.

בבסיס כל המהלכים האלה עומד רצונו של כוכבי למנות לזרוע היבשה אלוף ותיק, שכבר פיקד על פיקוד מרחבי. עקרונית הוא צודק (בוודאי אחרי שהעניק לזרוע היבשה סמכויות נרחבות), אבל השינויים הם חדים מדי, ומותירים תחושה לא נוחה בלשון המעטה. אפשר היה למנות אלוף אחר (איציק תורג'מן או ליאור כרמלי, שעשויים לפרוש כעת אחרי תפקיד אחד בלבד במטכ"ל), ולהימנע מהטלטלה ומשבירת כל מוסכמה והיגיון.

כוכבי יידע מן הסתם להסביר כל מינוי, ואת חיוניותו לביטחון המדינה. אבל כדאי שישאל את עצמו למה הוא קיבל כל כך הרבה סירובים מקצינים לתפקידים השונים, ומדוע המטכ"ל שופע רינונים - בהיקף שלא זכור כבר שנים רבות. במקום שזה יהיה יום חג, כאמור וכמתבקש, מותיר הסבב הנוכחי תחושה חמוצה. זה לא מגיע למתמנים, וזה לא מגיע לצה"ל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יואב לימור

פרשן צבאי

כדאילהכיר