"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

קיצוני? בימין היו צריכים להתחבר יותר

,עודכן

בשבוע שעבר נסגרו הרשימות לכנסת המי סופר כבר, והונחו על שולחן ועדת הבחירות המרכזית. לאחר הפילוגים והפיצולים, הפרישות וההצהרות הפומפוזיות, נופו חלק מהרשימות החוצה. חיצי התקשורת, שעד כה הופנו נגד אינסוף המיקרו־פיצולים שהיה צריך מיקרוסקופ רב עוצמה כדי לראות את ההבדלים בין הדעות של המועמדים - אך היה צריך להשתמש באותו מכשיר עצמו רק הפוך כדי להצליח לתפוס את ממדי האגו שלהם בפריים אחד - התהפכו. מעתה הם החלו לתקוף את האיחודים. בכל זאת, לשם כך הם שם. לזעוף ולנזוף.

בתקשורת שלנו הבחירה אם לבקר או לא לעולם אינה עניינית, בין שמדובר בפיצול ובין שמדובר באיחוד: האם מישהו (חוץ מחברי המפלגות עצמם, כמובן) יכול להצביע על הבדלים משמעותיים בין המצע של מרצ לזה של מפלגת העבודה? מובן שלא, כי אין. במפה הפוליטית הישראלית קיימות שתי מפלגות עם מצע כמעט זהה, ולא אני אומרת את זה, אלא ח"כ ניצן הורוביץ, שקידם בכל כוחו איחוד בין שתיהן בבחירות הקודמות. העובדה ששתי מפלגות אלו רצות בבחירות האלה בנפרד היא פרסונלית בלבד. ולמרות אי האיחוד הצורם - לא נרשמה תגובה סיסמוגרפית חריגה בתחום. מילא. אבל כשבאים לעסוק במפלגת הציונות הדתית (סמוטריץ'), שצירף אליו את עוצמה יהודית (בן גביר) ואת מפלגת נעם, רעשה הארץ ולא תשקוט.

למה? כי מבחינה צינית־תקשורתית, מטרת העל היא דה־לגיטימציה לאיחוד, שתפגע בכוחה של המפלגה ובכך בכוחו של הגוש כולו. הדגשת הפערים בין חלקי הבלוק והדגשת הקיצוניות של חלקם לא נועדו אלא להרתיע מצביעים פוטנציאליים. ככל שיודגשו ההבדלים בין סמוטריץ' לבן גביר ולנעם, כך יקשה על מצביעי סמוטריץ' להצביע לאיחוד. האם הבדלי האידיאולוגיה ביניהם מהותיים כל כך? אולי. אבל ההבדל הגדול הוא לא בתפיסות העולם שלהם, אלא באופן שבו תופס אותם הציבור. הציבור תופס את בן גביר כקיצוני הרבה יותר מסמוטריץ', אבל במציאות ההבדלים הם מינוריים, מינוריים מספיק כדי להתאחד לבלוק טכני. מה שחביב בכל הסיפור זה שפתאום התקשורת מחבקת את סמוטריץ' כגורם מתון ושקול. גזור ושמור.

העובדה היא שהאיחוד בין המפלגות הוא ההבדל בין להיות או לחדול, לעבור או לא את אחוז החסימה. מנגד - לא בטוח שיקשה מאוד למצביעי הציונות הדתית להצביע גם לבן גביר. קהל היעד של המפלגה מוגדר בקלות: כל מי שימינה מבנט. "שני יהודים - שלוש דעות", אומרת הבדיחה. במקרה של חלקנו, מספיק יהודי אחד בשביל ארבע. אין שני ח"כים האוחזים בהשקפות עולם זהות. ככה זה, לטוב ולמוטב. וטוב ששלושת רסיסי המפלגות האלו התאחדו, ומוטב היה אילו התאחדו יותר.

כי הקושי שלי עם האיחוד הוא הפוך: האיחוד הזה חלקי. העובדה שהבית היהודי הושארה בחוץ היא מצערת. אם סמוטריץ' יודע לשבת עם בן גביר, הוא יכול לאסוף תחת כנפיו הגדולות גם את חגית משה, ולו רק לשם האיחוד האמיתי. ההבדל בציבור הבוחרים הוא ניואנסי לחלוטין. הסיבה היחידה שהאיחוד לא שלם היא פרסונלית. שוב, פרסונלית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

קרני אלדד

עד גיל 40 הגדירה את עצמה כמוזיקאית, הלחינה, עיבדה, הפיקה, ניגנה (גיטרה וחליל) ושרה. הקליטה שלושה אלבומים של עצמה ועוד המון של אחרים. הקליטה דיסק בהוואנה, קובה, עם המוזיקאים הזקנים והמדהימים של האי. עבדה במועצת יש"ע, ובכנסת ישראל כדוברת של ח"כ אורי אריאל. כתבה בעיתונים שונים. מעצבת פנים בליבה ובעלת אולפן הקלטות במציאות.

כדאילהכיר