"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

חזית לאומית נגד האלימות

,עודכן

החברה הערבית בישראל ממשיכה לדמם. לא עובר יום אחד ללא אירועי אלימות מהקשים ומהאכזריים שיש. הירי הפך לחלק מן הנורמה. מתחילת השנה נרצחו 17 צעירים ערבים; הרוג אחד בכל 48 שעות. רק על נתון כזה הממשלה אמורה להקים גוף שיפקח על עבודת המשטרה, שבינתיים הציון שלה בנושא מניעת הפשע בחברה הערבית הוא נכשל.

במהלך יממה אחת השבוע נרצחו בנצרת ובטמרה שלושה צעירים ערבים. שניים - חשוד בירי וסטודנט לסיעוד שלא היה מעורב בתקרית, נהרגו לפי הידוע עד כה מירי שוטרים בטמרה. השוטרים הגיעו בעקבות מידע מודיעיני על כוונת עבריינים לירות לעבר בית של תושב העיר - ואלה אכן הגיעו עם רובי M-16. העניינים, כפי הנראה, הסתבכו, והשאלה ששואל את עצמו כל אזרח ערבי היא אם מאבק בפשיעה מחייב הרג אזרחים, ולמה מלכתחילה הגענו למצב שבו מתנהלים קרבות ירי בין שוטרים ופושעים ברחובות הערים.

רבים אומרים: "אין מה לעשות, זה חלק מהמאבק בפשע". אבל הטרגדיה האלימה בטמרה העלתה את מפלס הכעס והייאוש וחוסר האונים: הן מול העבריינים וארגוני הפשיעה והן מול המשטרה והממשלה. תחושת הביטחון האישי לא פחתה ביישובים הערביים - היא פשוט לא קיימת, וההרגשה הרווחת היא ששנת 2021 תעקוף את הרקורד המפוקפק של 113 נרצחים בשנת 2020. השיא עוד לפנינו, למרבה הצער.

כעסם של תושבי טמרה, בעיקר בני הדור הצעיר, מתווסף לכעס של אלפי צעירים באום אל־פחם, שכבר כמה שבועות מפגינים במחאה על המשך אירועי האלימות האכזריים, הירי היומיומי וסכנת המוות הטריוויאלית המרחפת מעל ראשי אזרחים תמימים. נראה כי החברה הערבית נמצאת על סף התפרצות של מחאה גדולה. צעירים רבים, לא בהכרח מאורגנים או אפילו מזוהים פוליטית, מתחילים להפנים כי הקריאות להנהגה הערבית, לראשי הרשויות וגם למשטרה ולהנהגת המדינה לא בדיוק עוזרות. התסכול מול האלימות הגואה ושאינה פוסקת, מול אוזלת היד הממסדית, עלול לגרום למחאה השבועית באום אל־פחם, שמסתיימת לא פעם בעימותים ובמעצרים, להתפשט לעוד ועוד יישובים ערביים.

את הזנחת נושא הביטחון האישי, וכניסתם של גורמים עברייניים וארגוני פשע לוואקום שנוצר בחברה הערבית במשך עשרות שנים, לא ניתן לחסל או לסיים בכמה חודשים. אין להפיל את כל האחריות על כתפי המשטרה, בייחוד כאשר היא מגיעה לזירת אירוע אחרי שהפשע התרחש. נדרשים כאן חשיבה מעמיקה ושיתוף פעולה הדוק ביותר בין כל הגורמים - שלא לומר חזית אחת - מההנהגות המקומיות והמגזריות ועד למשרד לביטחון הפנים, משרד ראש הממשלה ואפילו השב"כ. זו בעיה לאומית - לא מגזרית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר