אלונה חזרה, אבל מה עם השאר?

המשחק המרכזי של המחזור ה־18 הפגיש בטרנר את הפועל ב"ש, יומיים אחרי סערת עזיבתו של יוסי אבוקסיס עם אליניב ברדה על הקווים, ואת מכבי ת"א, שהגיעה למשחק בתקופה נהדרת תחת פטריק ואן ליוון, תקופה שהגיעה לשיא במחזור האחרון עם ניצחון בדקה ה־95 על היריבה הגדולה מכבי חיפה.

ההתפטרות המפתיעה של אבוקסיס והחזרה הרשמית של אלונה ברקת לפרונט הסיתו מעט את תשומת הלב מהבעיות המקצועיות של ב"ש, בעיקר בצד ההתקפי, והחזרה הרעה שלה מפגרת הסגר השלישי.

הדרך של ברדה לגרום לב"ש להיות קצת יותר מגוונת התקפית הייתה לפתוח במערך 4:3:3 כשהשלישייה הקדמית מורכבת משלושה זרים - ז'וסואה, אקולטסה ואגודלו. מלי המשיך לקבל קרדיט בקישור ומיגל ויטור חזר מפציעה והוצב לצידו של טהא במרכז ההגנה.

ואן לוון מצידו המשיך לתת אמון במצטיין של משחק העונה, מתן חוזז, שפתח בכנף ימין, מה שאומר שהוא ויתר על הצבת שחקן כנף עם רגל דומיננטית על הקו והלך עם התכונות החזקות של שחקני ההתקפה שמעדיפים לשחק עם רגל הפוכה (טב"ח הימני בצד שמאל, חוזז השמאלי בימין). גם דן גלזר חזר ל־11 במקום עדן קארצב הפצוע אחרי מחצית שניה מצוינת במשחק העונה והשלים את שלישיית הקישור האידיאלית מבחינת מכבי, יחד עם גולסה ופרץ.

פתיחת המשחק של מכבי לא הייתה טובה. היא שיחקה באיטיות ושבלוניות. בדקה ה־30 זה הספיק לואן לוון שהחליף אגפים בין חוזז לבן חיים, מה שהניב לו דיבידנד מיידי עם שער נהדר במתפרצת. במחצית השנייה השליטה של האלופה לא הוטלה בספק וההגנה שלה נטרלה בקלילות את הניסיונות חסרי ההשראה של המקומיים ולמרות יכולת התקפית חלשה, היא לקחה עוד שלוש נקודות חשובות שהחזירו את הפער לשבע.

הסיפור של המשחק הוא כמובן ב"ש. אבוקסיס הוציא את המקסימום מהסגל הדלוח ועשה זאת בעזרת משחק הגנה מסודר ויכולת חריגה של שחקן אחד, ז'וסואה. בלעדיו (או כשהוא משחק ללא מצב רוח), אין לב"ש מה להציע. שלישיית הקישור מתקשה למסור קדימה, אור דדיה, שנראה טוב התקפית בתחילת העונה ונתן אופציה מקו שני, איבד את הביטחון בהתקפה מה שהבליט את חולשתו ההגנתית ואקולטסה מתחבא על הקו ולא מעורב במשחק.

אם ברקת רוצה שב"ש תאיים על כרטיס לאירופה, היא לא רק צריכה להביא מאמן דומיננטי ויצירתי, היא חייבת לספק לו עוד שני שחקני התקפה יוצרים, כי עם הסגל הזה וללא אבוקסיס, במקרה הטוב ב"ש תאבק על כניסה לפלייאוף העליון.