תקווה לאיזה ימין

רוח רפאים מרחפת מעל הימין הישראלי בעת הזו, רוח הניאו־שמרנות, ובכנפיה חידה: כיצד קורה ששלוש המפלגות הדומיננטיות - הליכוד, תקווה חדשה וימינה - מתגאות בתפיסה ניאו־שמרנית, כשלפני כשנתיים "הימין החדש" (מפלגת "לרסק את בג"ץ ולנתץ את חמאס") כלל לא עברה את אחוז החסימה? האומנם בחלוף שלוש מערכות בחירות, החליף העם חברבורותיו וחבורותיו, והתלכד מאחורי לוין ואוחנה, אלקין והאוזר, בנט ושקד - האידיאולוגים הגדולים של הניאו־שמרנות - הזוכים יחדיו לכ־55 מנדטים בסקרים האחרונים? והאם תמשכנה השלוש ללכת יחד בשביל הצהוב־שחור המרוצף התנגדות למהפכה החוקתית, תמיכה בפסקת ההתגברות, מאבק ב"שלטון הפקידים" ולחימה למען "ההתיישבות הצעירה" בנפול חוק ההסדרה?

רבים ראו בהצטרפות ל"תקווה חדשה" של בני בגין, בנו של מנחם בגין, ומיכל דיאמנט, נכדתו של יצחק שמיר, צעד סימבולי של האדרת וההדרת המורשת הליכודית המקורית. ואולם בגין מחייב בחירה אמיתית מצידו של סער. בגין אינו קישוט, וגם אינו רק "דמות של הנהגה מוסרית וממלכתית", כפי שהציגו דן מרידור, שר המשפטים בממשלת שמיר, שהעבירה ב־1992 את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

בני בגין קיבל שריון מנתניהו ב־2015 כדי לנסות להשאיר את האגף הליברלי בליכוד. הוא היה נציג ליכוד בוועדת חוקה - וזו היתה הסיבה לכך שחוק הלאום לא נדון בוועדת חוקה, אלא הומצאה ועדה מיוחדת בראשות אוחנה: ללא בני בגין. הצעתו של בגין, שנדחתה, היתה להוסיף לחוק הלאום "ישראל מחויבת לקיים שוויון זכויות לכל אזרחיה". ואולם יריב לוין טען ש"המאבק הכי קשה שהובלתי היה כדי למנוע אזכור של 'שוויון' או של ישראל כמדינה 'יהודית ודמוקרטית' בחוק הלאום". בגין הצביע נגד חוק הלאום, וטען כי הוא מבזה את מדינת היהודים. סער, כזכור, לא הספיק להצביע נגד חוק השוויון שהועלה לא מכבר בכנסת, אך טען כי הוא מתנגד לו.

האם "תקווה חדשה" היא מפלגה לאומית־ליברלית, כליכוד ההיסטורי, או שמא סער משויך לגוש הניאו־שמרני בעוד בגין משויך לגוש הליברל־דמוקרטי? נתבונן בבחירות של סער: בחירתו בשאשא־ביטון, המזוהה עם ביקורת פרלמנטרית והחזרת מרכזיותה של הכנסת כמפקחת על הממשלה; בדני דיין, לשעבר מזכ"ל יש"ע, המעודד קשרים עם רפובליקנים ודמוקרטים כאחד בארה"ב; בדוד לחיאני, ראש יש"ע כיום, המזוהה עם בקעת הירדן שבקונצנזוס, והוא חילוני; ובחירתו בח"כיות שיר והשכל - הליברליות שהעזו לתמוך בדעת מיעוט בליכוד. האם בחירותיו הפרסונליות מסמנות כי סער בוחר בלאומיות הליברלית ומבין שמבחינה אלקטורלית ואידיאולוגית, רוב ציבור הבוחרים של הימין־מרכז נמצא שם, או שהן רק סימבוליות, ומפלגתו החדשה היא נציגה נאמנה לניאו־שמרנות הימנית?

שלוש שאלות מגדירות את הבחירה: האם להוסיף את סעיף השוויון האזרחי לחוק הלאום? האם לתמוך רק בפסקת התגברות ברוב של 70 ח"כים ומעלה, המייצגת לא את הקואליציה בלבד אלא את הכנסת כריבון? האם משיבים אמון בדרג המקצועי של משרדי הממשלה או נלחמים ב"דיקטטורה של הפקידים והמשפטנים"? המיצוב של גוש שמרני מול גוש לאומי־ליברלי משאיר לסער, ולימין כולו, את הבחירה.

ד"ר גייל טלשיר, החוג למדעי המדינה, האוניברסיטה העברית