יענקי הוא הנכד המפורסם בישראל. לא, הוא לא זכה בנובל או במדליית זהב, עדיין. יענקי הוא נכדו של הרב קנייבסקי וזוכה לכבוד ולעוצמה שרק מעטים (ובוודאי מעטות) זוכים לה. המולה רבה סביב השאלה אם הרב קנייבסקי בן ה־93, גדול בדורו בהלכה, יסכים או לא יסכים לציית להחלטות ממשלה, שניתנות לאכיפה באמצעות חוק הקורונה ותקנות שעת חירום. יואיל או לא יואיל? יציית לחוק או ברצותו לא יציית ולא ייענש?
אין ספק כי אכיפה חלקית, שמפלה לרעה סקטורים אחדים לעומת אחרים, היא שורש רע לשלטון חוק מהותי. שוויון הכרחי הן במתן זכויות והן באכיפת חובות. אולם ספק רב אם הטענה כאילו החרדים מופלים לטובה באכיפת סגר, תקפה. בעיר הכרך שבה אני מתגורר יש חנויות רחוב פתוחות. אמנם, רובן סגורות, אך מקצתן עובדות ופקחים - בל נראה ובל ייראה. גם אם יש הפרות במגזר החרדי, ובוודאי יש, הרי ההתמקדות באוכלוסייה החרדית היא חיפוש המטבע תחת הפנס. רב קשיש הרוכן בצניעות על תלמודו והמתקשה להשלים עם סגירת תלמודי תורה - מצטלם טוב יותר.
אך הנושא רחב ועקרוני יותר. לב העניין הוא המעמד הייחודי שהעניקה המדינה לחרדיות והגלייתה מכלל השוויון בפני החוק. הסדרי הסטטוס קוו למיניהם יסודם עוד ב־1947, טרם הקמת המדינה, כאשר דוד בן־גוריון חפץ לזכות בהסכמת הקהילות החרדיות להקמת מדינה ציונית, חרף התנגדותם של כמה מגדולי ההלכה. כך יצא כי הקמתה של מדינת ישראל התבססה מלכתחילה על התפיסה השגויה והמעוותת כי במסגרת שלטון החוק יש הבחנה ברורה בין חרדים לבין אחרים. כך לגבי חינוך נפרד ואוטונומי לחרדים, כך לגבי היעדר לימודי ליבה, כך לגבי הסדרי דחיית שירות צבאי ופטור ממנו, כך לגבי תחבורה ציבורית בשבת, ועוד נושאים שנדונו גם בפסיקה. תמורת הכרה במדינה ניתנה לחרדים אוטונומיה בתחומי חיים ציבוריים שלמים. מדינה בתוך מדינה.
אלא שלא מדובר בטקטיקה חרדית בלבד, כי אם בתפיסת עולם הלכתית עמוקה ושורשית. עוד מאז העת העתיקה התחבט התלמוד (במיוחד הבבלי) לגבי ממדי הציות לחוקי ישות חילונית. העיקרון כי חוק המדינה מחייב ("דינא דמלכותא דינא" בתלמוד), דין המלכות דין הוא, היה הבסיס ההלכתי לפשרה בין דין תורה הנחשב לערך עליון לדין המדינה שנחשב לפשרה מכאיבה, כורח המציאות. הציות למדינה מותנה בכך שהוא עולה בקנה אחד עם דין תורה ובכך שניתן ליישב בין השניים. זה היה הקו שהבחין לא רק בין חילונים לדתיים אלא בין דתיים־ציונים לבין החרדים.
ציות לחוק על פי התפיסה החרדית מותנה בעצמאות הקהילות החרדיות. על עצמאות זו מאיים הסגר, ולכן הקושי לציית לו הוא ביטוי לסוגיה עמוקה יותר - הפקעת קהילות חרדיות מערך השוויון והתרת מצב שבו הציות למדינה מותנה בדין תורה (במשמעותו התלמודית הרחבה). אולי מאורעות הסגר יעניקו לנו הזדמנות להתבונן מחדש בבעיית התשתית של המדינה. כבוד לחרדים ולחרדיות, בוודאי, אבל במסגרת שוויון אחד לכל.
פרופ' גד ברזילי הוא מומחה למשפט, חברה וממשל, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה
המשבר הזה לא התחיל עם הקורונה
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
