מי יוביל את גרמניה? 

‏בחירתו בסוף השבוע של ארמין לאשט, ראש ממשלת מדינת המחוז החשובה נורדיין־ווסטפליה, כיו"ר החדש של מפלגת השלטון בגרמניה - המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, וכמועמד אפשרי למשרת הקנצלר בבחירות הכלליות בספטמבר הקרוב, היא במידה מסוימת סגירת פרק בתולדותיה של מפלגה זו: קרוב ל־21 שנים עמדה אישה בראשות המפלגה הנוצרית־דמוקרטית, השותפה הבכירה ב"איחוד השמרנים", שבו חברה גם המפלגה הבווארית הנוצרית־סוציאלית. 18 שנה הנהיגה אותם אנגלה מרקל, ובשנתיים האחרונות תפסה את מקומה אנגרט קראמפ־קארנבאוור, שלא הותירה חותם אף שהיתה היורשת המועדפת על מרקל. 

עם זאת, בחירתו המפתיעה יחסית של לאשט, משפטן ועיתונאי בן 59, היא אינה מהפך של ממש. לאשט נחשב לממשיך דרכה של מרקל בכל הנוגע להתמרכזות המפלגה הנוצרית־דמוקרטית. ניצחון של יריבו העיקרי על תפקיד היו"ר, פרידריך מרץ - מועמדם המועדף של צעירי המפלגה, היה מסמל מפנה רעיוני וחזרה של המפלגה לערכים המסורתיים שמהם התרחקה בעידן מרקל.  יחס הכוחות בין השניים מעיד על הפיצול בשורות השמרנים: 521 צירים תמכו בהמשך דרכה של מרקל, 466 סברו שצריך לשוב ימינה.

האתגר הראשי העומד בפני איחוד השמרנים לקראת הבחירות הבאות הוא "להחזיר הביתה" מצביעים שמרנים שהתאכזבו מפנייתה של מרקל למרכז־שמאל ופנו להצביע למפלגות ימין אחרות, ובראשן מפלגת האופוזיציה הימנית־לאומית־פופוליסטית, "האלטרנטיבה לגרמניה". בשתי מערכות הבחירות האחרונות, ב־2013 וב־2017, גרמה הופעתה של "אלטרנטיבה לגרמניה" לכך שלימין לא היה רוב להקים ממשלה משלו. לכן נאלצה מרקל להקים ממשלת "קואליציה גדולה" עם יריביה הסוציאל־דמוקרטים, שותפות שהחלישה את שתי המפלגות הגדולות הללו. 

בחירתו של לאשט לא תגרום לחזרתם של מצביעים שמרנים לנוצרים־דמוקרטים. אלה ימשיכו לבחור במפלגות ימין אחרות, ובגלל החרם הקיים עדיין מצד השמרנים על "אלטרנטיבה", ‏קרוב לוודאי שלא ייווצר רוב ימני גם לאחר הבחירות הקרובות. כתוצאה מכך סביר שהשמרנים ייאלצו להרכיב קואליציה עם "הירוקים", שלפי הסקרים היא המפלגה השנייה בגודלה. קואליציה כזו במישור הארצי תהיה תקדים היסטורי, וסביר להניח שהיא גם תבריח מצביעים מ"איחוד השמרנים" לנוכח הפער האידיאולוגי העצום בין השמרנים לירוקים, למשל בסוגיית קליטת הגירה.

כדי לגבש לעצמו פרופיל שמרני יותר עשוי איחוד השמרנים להריץ מטעמו למשרת הקנצלר את ראש המפלגה הנוצרית־סוציאלית, המפלגה הקטנה והשמרנית יותר, מרקוס זודר, ראש ממשלת מדינת המחוז בוואריה. הפופולריות של זודר גברה בחודשים האחרונים בשל תמיכתו בהטלת הגבלות נרחבות יותר מאלו שבהן תמכה מרקל, שהתנהלותה במשבר - במיוחד בשבועות האחרונים - נתפסת הססנית ואיטית. הבעיה: מועמד של הנוצרים־סוציאלים מעולם לא הוביל את השמרנים להקמת ממשלה. ב־1980 מועמד המפלגה, פרנץ יוזף שטראוס, אמנם ניצח בבחירות, אך לא הצליח להקים קואליציה. ב־2002 המועמד אדמונד שטויבר נכשל גם כן בהשגת רוב. האם זודר יצליח להשתחרר מהתדמית הבווארית מדי של מפלגתו ויעניק לשמרנים הגרמנים הזדמנות להגדיר את עצמם מחדש?