שותפות אזרחית, לא התבטלות לאומית

הסומק חזר ללחיים של פרשני השמאל. נאום נתניהו בנצרת, כמו ביקורו בשפרעם, סומנו כהזדמנות להחיות מחדש את רעיון העוועים להקמת קואליציה עתידית עם הרשימה המשותפת. אולם העובדה שנתניהו קרא לאזרחים ערבים להצביע לו, לא רק שונה בתכלית מרעיון שיתוף הפעולה עם המשותפת - היא הפוכה ממנו.

השיתוף שמציע נתניהו לערביי ישראל עובר בהצבעה למפלגה ציונית ובהתכנסות תחת דגל ישראל כדי לדון יחד בסוגיות אזרחיות שאין לגביהן מחלוקת, ובד בבד להמשיך לעודד אותם להשתלב באופן שוויוני בחברה, להתגייס לצבא או לשירות לאומי ולקחת חלק פעיל במפעל הישראלי־ציוני־דמוקרטי, כמשנתו של ז'בוטינסקי. לעומת זאת, שיתוף הפעולה הקואליציוני עם הרשימה המשותפת שהשמאל מציע, מבוסס על קבלת הנרטיב הפלשתיני, חתירה למדינת כל אזרחיה, הנפת דגל לאום חדש וחבירה לח"כים שיש באמירותיהם משום תמיכה בטרור.

במילים אחרות, בעוד נתניהו עוסק בשוויון אזרחי - התפיסה משמאל, ממש כמו תפיסתו את הסכסוך כולו, עוסקת בהתבטלות לאומית. יתר על כן, נראה כי יש ציפייה, שלא לומר תביעה, מערביי ישראל לאמץ קו לאומני־פלשתיני, שמציב גישה אנטי־ציונית כתנאי לקבלתם לשותפות זו; דבר שמזכיר את החיבוק של אותה אליטה לשיח המזרחי, רק כדי להופכו לכלי ניגוח פוסט־ציוני.

ולבסוף, החפיפה המוחלטת שעורך השמאל בין כלל אזרחי ישראל הערבים ומפלגה אחת - הרשימה המשותפת - היא סטריאוטיפית, שלא לומר גזענית. האם כולם צריכים להזדהות עם אותה מפלגה רק משום שהם ערבים? זה בערך כמו לכפות על כל היהודים להצביע מרצ.

החברה הערבית, כמו כל חברה, היא הטרוגנית. מעבר לחלוקות הסוציולוגיות, פועלים בה שלושה זרמי מחשבה מרכזיים: זרם ערבי־ישראלי, המקבל את קיומה של מדינת ישראל וחותר להשתלבות מלאה בה; זרם לאומי־קומוניסטי המשלים עם קיומה של מדינה ישראלית אך מתנגד להיותה ציונית, קרי: דוגל במדינת כל אזרחיה; וזרם לאומני־פלשתיני החותר להקמת מדינה פלשתינית על כל אדמת ארץ ישראל המנדטורית. ראוי להזכיר שעד שנות ה־80 רוב אזרחי ישראל הערבים היו פעילים במפלגות ציוניות כמו מפא"י, מפ"ם ומאוחר יותר המערך, או אלה שנוצרו על ידיהן. גם לאחר מכן, בבחירות לכנסת ה־12, שיעור ההצבעה למפלגות ציוניות יהודיות היה 40 אחוזים, ובבחירות לכנסת ה־13 אף עלה ל־52 אחוזים, אך כיום לזרם הזה אין כמעט ביטוי פוליטי. העובדה שמרחב העמדות ברשימה המשותפת נע בין חד"ש לבל"ד, אומרת הכל.

שותפות עם ערביי ישראל הרוצים להצביע למפלגות שלטון ציוניות אינה תעודת הכשר לשותפות עם הרשימה המשותפת, כי המהלך אינו קשור ב"ערביותם", אלא בעמדותיהם. ובדומה, הפסילה של קואליציה עם הרשימה המשותפת אינה גורסת פסילתם של כלל ערביי ישראל - להפך, מי שחושב שכולם צריכים לחתור רק לביטול קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הוא זה שצובע אותם בצבע אחד ושולל כל ביטוי להטרוגניות אפשרית, ואף לזיקה ציונית מצידם.