אל תפתחו שמפניות

בנק לאומי החליט על עצירת המגעים להסדר החובות עם דנקנר. יפה. אבל כמי שכבר ראה הסדר חוב או שניים בשנים האחרונות וכבר חווה ספין או שניים בכלי התקשורת, אני חייב לקלקל מעט את החגיגה: אל תמהרו לפתוח את בקבוקי השמפניה.

קודם כל להצלחה. אפשר לראות עד כמה הלחץ הציבורי הצליח לטפס במהירות לחדר ההנהלה של הבנק. ולא רק שם. גם בבנק ישראל החליטו לבדוק את הפרשה ובוועדת כספים רוצה לקיים דיון בשבוע הבא. בבנק לאומי אולי כואבים על מר גורלם. למה נטפלו אלינו? הרי כל האחרים גם קיצצו ועשו הנחות. הרי לפנסיה של הציבור שמנוהלת על ידי בתי ההשקעות כבר עשו עד היום תספורות ותגלחות גדולות יותר פי עשרה. רק מה־150 מיליון שקלים מתרגשים?

אז כן. מתרגשים. ועוד איך. הבנקים הרוויחו את כעסו של הציבור בעמל רב. או שמא - בעמלות רבות. הם לא תחרותיים, וכשיש להם בעיה הם הולכים לעסקים הקטנים ולמשקי הבית, מנערים אותם קצת ולוקחים את העמלות, אחר כך מציעים הלוואות בריביות ענק. ואם כל זה לא עובד הם בוכים לאבא המפקח שרק לא ייתן לבנקים חדשים להיכנס ולהרוס להם את החגיגה. בסוף הם מסבסדים את הטייקונים בהלוואות שכשלו. מעצבן? זה מרתיח.

ולכן הודעת הבנק מאתמול הדליקה אצלי את "גלאי הספינים". נזכרתי בספין אחר אי אז בשנת 2011 עם ההתפטרות של זהבית כהן מתפקיד יו"ר תנובה. זה הוצג אז כסיפור הצלחה של לחץ ציבורי. אלא שאותה כהן נותרה בתפקיד דירקטור באותו דירקטוריון ועוד מינתה את היו"ר של הדירקטוריון במו ידיה. היא נותרה הנציגה של הבעלים ועוד ישבה לפקח באותן ישיבות דירקטוריון שהיו"ר מטעמה בתנובה עשה עבודה טובה.

גם כאן לא מדובר בכוונה לבטל את ההסדר. רק להשהות אותו. למה הבנק בכלל מאמין שההסדר שגיבש עד כה הוא המתווה האופטימלי? מדוע להשהות? כי המפקח על הבנקים התערב. ומה יקרה מחר? מה יהיה בעוד שבוע, אחרי שנחזור לעסוק בגירעון בתקציב המדינה ובעונה החדשה של "רמזור"? כן, אתם יכולים לנחש. לא בטוח שההשהיה תימשך.

בעצם אנחנו לעולם לא נדע. האם היו בחדרי החדרים של הבנקים מחיקות נוספות לטייקונים? הכל נעשה בסודיות. המסקנה היא שצריך לעמוד על המשמר ולדרוש שקיפות. מכל הבנקים. אבל בעיקר לדרוש מנבחרי הציבור לשמור על כספי הציבור.