המלחמה בטרור היא מרתון

גם יומיים אחרי, טרם ברור מי עומד מאחורי הפיגוע בבוסטון. המטען המאולתר גורם לנו לחשוב כי מדובר בפיגוע פנימי של הימין הקיצוני. מצד אחר, המטען עצמו - סיר לחץ המופעל מרחוק שבו הוטמנו כדוריות - מזכיר לנו מאוד כאלה שהתפוצצו בעבר באפגניסטן ובפקיסטן. פיגוע איסלאמיסטי? ה־FBI חייב לחשוף את זהות המפגע/ים. העולם כולו רוצה לדעת. בינתיים, על דבר אחד אין ויכוח - בבוסטון למדנו פעם נוספת שהמלחמה בטרור לא מפסיקה לעולם.

פיגוע טרור מזכיר לנו שוב, בפעם המי יודע כמה, עד כמה העורף לא פחות מסוכן מהחזית. אמריקה ציפתה לטיל מצפון קוריאה וקיבלה פיצוצים בבוסטון (יש קשר ביניהם?) הטרור בא בלי להודיע.

הנשיא אובאמה החליט בזמנו לסיים את המלחמה הגלובלית בטרור, שעליה הכריז הנשיא בוש. אם מדובר בפיגוע טרור איסלאמיסטי, האם יכריז עליה מחדש? גם פיגוע פנימי ייאלץ את אובאמה לשנות את סדר היום. העולם הרבה פחות ורוד ממה שהיה רוצה להאמין הממשל. גם נשיא רוסיה פוטין סבור כך, ובגלל זה הוא הציע את עזרתו בדיוק כפי שהציע לג'ורג' בוש לאחר פיגועי 11 בספטמבר.

מה פשעו של ילד בן 8, מרטין ריצ'רד, שבסך הכל רצה לעודד את אביו שרץ מרתון? טרוריסטים לא רואים ילד ממטר. הם לא רואים ילד שרק רצה לחבק את אבא בקו הסיום. מה שהם רואים הוא מטרה. 28 אלף משתתפים רצו אתמול בבוסטון. 28 אלף מטרות.

אמריקה גילתה פעם נוספת כי גם המעצמה מספר אחת לא חסינה. והפעם לא מדובר בעיראק או באפגניסטן, אלא בבית, בבוסטון. מאז פיגועי התאומים, האמריקנים לא היו בסרט הזה. גם אם אי אפשר להשוות בין עוצמת הפיגועים, תחושת חוסר האונים ברגע הפיצוץ היא זהה.

אבל אמריקה לא אוהבת להיראות פגיעה או חלשה. בטח לא בבוסטון, העיר שבה נולד הפטריוטיזם האמריקני. ביל איפריג בן ה־78 הפך לסמל של הפיגוע - אבל לא כקורבן אלא כגיבור, כפי שאמריקה אוהבת. גלי ההדף של הפיצוץ העיפו אותו לרצפה. הוא סירב לוותר, ובסיוע של מתנדב התרומם והמשיך ללכת עד קו הסיום.

רק כך מנצחים טרור ולא משנה איזה. בנחישות. אף פעם לא בכניעה. המלחמה בטרור היא לא 100 מטרים. היא מרתון. כמו בבוסטון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו