"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

דילמה ושמה בצלאל סמוטריץ'

,עודכן

לפני שש שנים, במהלך קמפיין בחירות 2015, באולם קטן בירושלים בין כיפות ומטפחות לבורקסים יבשושיים, בחרה מפלגת "תקומה" את מי שעתידים להתמודד בשמה לכנסת תחת רשימת הבית היהודי של נפתלי בנט. המפלגה המייצגת את תת־הזרם השמרני והחרד"לי בציונות הדתית, אינה מוכרת לרוב הציבור הישראלי, המתקשה ובצדק להבדיל בין גוני הפסיפס של הכיפות הסרוגות. גם הדמות החדשה שנבחרה להתמודד במרוץ לכנסת היתה אנונימית כמעט לחלוטין לציבור הרחב. הכתבים והפרשנים הפוליטיים ציינו באגביות את שמו: בצלאל סמוטריץ'.

מאז זרמו מים רבים, חלו תהפוכות והתקיימו יותר מדי מערכות בחירות, שבמהלכן נפרד סמוטריץ' מבנט, חזר לשלב איתו ידיים, הספיק להתמנות לשר, ובעיקר להפוך לדילמה הגדולה ביותר של מפלגת הציונות הדתית. ובעצם, לא רק דילמה סרוגה, אלא הדילמה של הימין כולו, כזו העומדת במוקד ההתלבטות הגדולה בנוגע לאוריינטציה הפוליטית שאליה מכוון המחנה הלאומי בישראל.

מן העבר האחד מגלם סמוטריץ' את כל מה שהיה רוצה הימין לאחל לעצמו ולמצוא במנהיג העתידי שלו. פוליטיקאי מחונן, איש ביצוע יוצא דופן שנאמן לא רק לערכיו אלא גם לציבור ששלח אותו. גם מתנגדיו התקיפים ביותר בשמאל ואלו שרוחשים בוז ותיעוב כלפי עמדותיו, התקשו שלא לחלוק שבחים לביצועיו במשרד התחבורה והתרשמו מיכולתו לפעול בצורה עניינית גם מול יריביו הפוליטיים. סמוטריץ' גם הצליח לשוב מן המקום שממנו איש חי עוד לא חזר, וככל הנראה מדובר בפוליטיקאי היחיד מימין לנתניהו שמצליח גם לבקר ולתקוף אותו, ובו בזמן להכיר בפומבי בהישגיו ובמנהיגותו, ולעמוד לימינו ביחס לענייניו המשפטיים. לא יהיה זה מרחיק לכת לשער שמדובר בפוליטיקאי שנוצק מהחומר שממנו מיוצרים ראשי ממשלה - הדור הבא.

מהצד השני סיגל לעצמו סמוטריץ' חיבה יתרה ומיותרת לסקנדלים עונתיים. ברזומה שלו כמה התבטאויות מקוממות ועימותים לא הכרחיים, שקוממו והרתיעו רבים. מדובר גם באידיאולוג דתי נוקשה, כזה שיסרב לסגת מעמדותיו בסוגיות דת ומדינה, בעל תפיסה כמעט קנאית בתחום המדיני, אחד ש"לוקה" במגזריות יתר. אלה דעות ותפיסות לגיטימיות, אגב, סמוטריץ' אינו גזען פונדמנטליסטי כפי שמנסים לצבוע אותו.

ובכל זאת, עמדותיו עומדות באופסייד לטווח העמדות של הזרם המרכזי של הציבור בישראל, וגם של זה תומכי הימין, שאמנם מכבדים את המסורת ומעוניינים בהדגשת זהותה ואופייה היהודי של מדינת ישראל, אך גם רואים בעצמם ליברליים ופתוחים יותר, למשל בהכרה בזוגות חד־מיניים או בשינוי בהסכמה של הסטטוס קוו ביחסי דת ומדינה.

במציאות הזו נע סמוטריץ' על הסקאלה שבין נכס לנטל, לא רק עבור בנט שייאלץ להחליט אם להמשיך עימו את שיתוף הפעולה גם בבחירות הקרובות. כמו סביב הברית עם החרדים, כך גם עם סמוטריץ' והקהל שהוא מייצג, עומד הימין הישראלי בנקודת הכרעה - לאן פניו מועדות. והשאלה באיזה כיוון יבחר עשויה להשפיע לא רק על עתיד הימין, אלא גם על זהותה של הנהגת המדינה בעידן שאחרי נתניהו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר