תמשיכו להתבוסס בשנאה, ואנחנו נפרק אותה

גם בבחירות הללו מחנה השמאל ימשיך וילעג לנציגיו הנבחרים של הליכוד, ובמיוחד ישים דגש על הסלידה הקולקטיבית שלו מהנציגים המזרחים שלו. פעם הם לגלגו בראש חוצות על דוד לוי בבדיחותיהם נוטפות הרשע והאדנותיות. חלוץ הפריפריה שהגיע מבית שאן, שעשה את הבלתי ייאמן והגיע לכנסת ולכהונת שר בממשלה, הוציא מהם את השדים שאף פעם לא היו חבויים אצלם. הצלחתו צרמה להם והם שילחו כלפיו וכלפי הפריפריה המזרחית אלפי בדיחות. היה זה העיתון "העולם הזה" של אורי אבנרי, שהחל בשנת 1978 לפרסם אסופות קבועות של בדיחות על דוד לוי. אלה עסקו אז בשפתיו, בגינוניו, בעיצוב השיער שלו, באנגלית ובצרפתית, ודגש מיוחד ניתן לערכי המשפחה שלו. בבדיחות שהפכו למכת מדינה הם ראו בו אדם טיפש ונלעג מכל בחינה שהיא.

הגלגול כיום של המתנשאים, "היפים והצודקים", לא שקט על השמרים מאז מהפך 1977. הם מלגלגים במרץ בלתי נדלה על חברי הכנסת המזרחים דודי אמסלם ומיקי זוהר, מירי רגב ואמיר אוחנה, אוסנת מארק וד"ר שלמה קרעי. מעל כל במה אפשרית הם ניצבים וטוענים כי נציגי הליכוד, ולמעשה בוחרי הליכוד, הם נושאי כלים חלשים, נוטים לחנופה ובעיקר נטולי מוסר ועמוד שדרה. בפועל, לפי כל מחקר אפשרי שנעשה בשנים האחרונות, אנו מוצאים שמתחוללת סגירת פערים בין הקבוצה האשכנזית למזרחית. המאמץ של הליכוד נושא פירות וכל מי שגר או שמגיע לביקור בערים "מזרחיות", שהיו פעם בין פריפריה עלובה לשכונות מוכות גורל, רואה תהליך פלאי של שגשוג והצלחה. רק להתבונן במעשי ידיו של מאיר שטרית בעיר יבנה. כל מי שהכיר אותה בשנות ה־50 ועד להגעתו של שטרית, ידע עד כמה חלשה היתה העיר. הליכוד היה מופקד על השגשוג הזה שהתרחש בקריות ובאשדוד, בנתניה, אשקלון ובאר שבע, ובמיוחד בשתי בירות המסחר של ישראל - ראשון לציון ונתניה. למרות זאת, מחנה השמאל ממשיך וטוען כי אנחנו העבדים והמשרתים של הליכוד ובמיוחד של בנימין נתניהו. שטות גמורה שאין לה אחיזה בשום מציאות.

השגשוג שהגיע לארץ כולה, ובו זכו גם המזרחים בעשור האחרון, מוחלף אצל מחנה השמאל בטענות כי אצלנו יש רפיסות מוחלטת כלפי ראש הממשלה. תבינו אחת ולתמיד: הליכוד בהנהגת נתניהו טוב למזרחים. אין לנו ואף פעם לא היתה לנו בעיה עם האשכנזים שחותרים לחברה צודקת וראויה, שבה נפתחים המסלולים לתחרות הוגנת וראויה. אף פעם לא רצינו שותפות אדנותיות נוסח המערך ומפלגות השמאל. הליכוד, במדיניות הדמוקרטיזציה שלו, הוא שיצר את המושג "שותפות תחרותית". במרכז הליכוד יכולנו להביא לידי ביטוי את עמדותינו. שם דוד לוי עלה וצמח, והיה לחלק מרכזי ומייצג של הפריפריה המזרחית. לא בובות נטולות עמוד שדרה אצל מחנה השמאל בהנהגת מפא"י והמערך, אלא אנשים שפועלים בצורה מושכלת ורציונלית כדי לשפר את מעמדם בחברה בישראל.

השפעתו של דוד לוי על עיצוב הדרך של תנועת החירות והליכוד היתה עצומה. הוא סלל את הדרך עבור אנשי ישראל השנייה והפך אותם משותפים כנועים לשותפים תחרותיים בפוליטיקה הישראלית. דוד לוי ספג את הרשע של האליטות שהובסו, והוא היה לשכפ"ץ שכלפיו הוטחו תגובות הרתיעה וההתנגדות של ישראל הראשונה. גם כיום הם ממשיכים באותה הדרך ותוקפים אותנו בהתנשאות ובאדנותיות.

כל אחד ואחת מהמזרחים בארץ יודעים היטב מה מחכה להם מעבר לדלת, במעלה המדרגות ובפינת הקפה המשותפת בעבודה. ההתנשאות והביטול שלהם הוא כלפי כל אחת ואחד מאיתנו. ואנחנו שוב נעצור את הנשימה ונסתיר את הדמעות. ושוב נשמע את השנאה והסלידה שלהם מאיתנו. לעיתים קרובות זו מושמעת מאותם מזרחים שמבקשים להפוך בדרך זו לחלק מהחבר'ה. אולם כמו בצחוק המרושע שלהם בבדיחות דוד לוי, אנו נדע כי הם רוצים לשוב ולדרוך על תרבותנו, להקטין אותנו ולשלוט בנו. כמו אז, גם היום נשיב להם בנחרצות. דרכו של הליכוד היא פירוק השנאה. והם, שימשיכו ויתבוססו בה.