"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

ברירת מחדל

,עודכן

הגיע הזמן לדבר על כך גלויות. אנחנו סובלים ממחדל ארוך מתמיד ומתמשך. מחדל שכמותו לא היה ושכמוהו לא יהיה. כולכם יודעים על מה אני מדבר: כן, כן. על מחדל המחדלים. המחדל של השימוש במילה מחדל. תקראו לזה איך שתרצו: חדלות חידלון, או ברירת מחדל - ככה או ככה הגיעו מים עד נפש. ומישהו צריך להגיד את האמת.

בשנים האחרונות המילה הזו, מחדל, הפכה לזולה ומחוללת. מילה נשגבת, שבימים כתיקונם נהנתה מארומה של ועדת חקירה, סכנה קיומית או לפחות אסון לאומי, הפכה בזמן האחרון לשם נרדף לבכיינות עיתונאית תל־אביבית מנותקת. פקקים באיילון? מחדל! הצפה בגשם הראשון? מחדל! החמאה יקרה? מחדל! הדוגמאות כה רבות, שאפשר להמשיך ככה עוד שורות רבות. ובכן, בלי לחדול.

אתמול דווח באחד הערוצים שנזרקו לפח כמה מאות חיסוני קורונה שפג תוקפם. הכותרת, כמובן: "מחדל החיסונים", ונטען שיש כמויות דומות בעוד מוקדים נוספים. ובכן, אתמול חוסנו בישראל כמעט 150 אלף איש ביום אחד, מספר שיא חסר תקדים בקנה מידה עולמי, שקשה להפריז במשמעותו. גם אם נזרקו 1,500 חיסונים לפח, כלומר אחוז אחד מכלל המנות שניתנו, לקרוא לזה "מחדל" זה פשוט חדלות אישים. מי שמתרגש מדברים כאלה, מימיו לא שמע את המילה "פחת", לא ניהל מלאי, ובטח שלא התנסה לראשונה בהיסטוריה במבצע שינוע ארצי של תמיסה במינוס 70 מעלות והפצתה במקומות מרוחקים כמו דימונה או ערד.

בשנים האחרונות בסך הכל בסדר כאן. לא מושלם, לא מדהים, אבל יחסית סביר, ואפילו לא רע. כתוצאה מכך התרגלנו לקבל את רוב הדברים פחות או יותר כמובנים מאליהם, עד שכל דבר פחות ממושלם נראה כמו אסון בממדים קוסמיים. אפילו את משבר הקורונה - משבר עולמי בקנה מידה היסטורי - ישראל צולחת באופן לא רע בכלל. ברור שיש מה לשפר, ובישראל יש רעות חולות רבות (גילוי נאות: כותב שורות אלו חתום על תחקיר ששמו "מחדל החיסונים של המכון הביולוגי"), אבל גם במדד העולמי של מחדלים פר קפיטה, אנחנו במקום טוב למטה.

אי־המושלמות היא חלק מהמצב האנושי. יש טעויות אנוש, עיכובים, אירועים לא מתוכננים. זה חלק מהטבע הבסיסי. הדרמטיזציה של כל תקלה קטנה היא באופן עמוק גם דה־הומניזציה של החברה הישראלית. המילה "מחדל" נשמרה בעבר לגילויים קיצוניים של רשלנות, שהובילו לקטסטרופה לאומית. השימוש בה היום לתיאור פגמים יומיומיים, הוא שערורייה מזן חדש. הכחשת המחדל. אני, בכל אופן, מתגעגע למחדלים הממלכתיים והחמורים של פעם. להדר המחדלי של בגין, רבין ושרון. ועד אז, תסלחו לי: אני הולך לעמוד בתור לחיסון.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר