לא פתוח ולא חפצה

"בלב פתוח ובנפש חפצה" - זו הסיסמה שעליה שב וחזר היועץ המשפטי לממשלה, כל אימת שהתייחס לאופן הטיפול בתיקי רה"מ. מנדלבליט ביקש מהציבור להאמין לו שלמרות העבירות התקדימיות (סיקור אוהד/ היענות חריגה), פרסום החלטות גורליות (כתב החשדות וכתב האישום) בעיתויים פוליטיים רגישים, והגילויים המטרידים בדבר אופן ניהול החקירות - המערכה המשפטית נגד נתניהו אינה נובעת משיקולים זרים.

לצערנו, במקרה של מנדלבליט, האמירות היפות והמפייסות מתנגשות חזיתית אל מול הפעולות הבלתי נסבלות שנתן להן הכשר - מראש או בדיעבד. בקשת פרקליטי נתניהו לביטול כתב האישום, שהוגשה ביום ראשון לבית המשפט ופורסמה לראשונה באתר "ישראל היום", הסירה סופית את המסיכות מעל מנדלבליט והפרקליטות. מהבקשה עולה כי רשויות החוק הפרו לכאורה את חוק יסוד: הממשלה, כשהחלו בהליכי חקירה מהותיים ודרמטיים - גביית עדויות, חדירות לטלפונים, צווי חיפוש, תשאולים ומעקבים - חודשים ארוכים לפני שניתן אישור היועמ"ש. במילים אחרות, קודם חקרו - ואז "אישרו". יש שיאמרו, הכשירו את השרץ.

ההחלטה הדרמטית אתמול של ביהמ"ש המחוזי בירושלים, לדחות את עמדת הפרקליטות ולחייב אותה למסור את האישורים בכתב על מועד הפתיחה בחקירות בתוך שבעה ימים, מלמדת על עזות המצח של הפרקליטות: "איננו מקבלים את עמדת המאשימה (הפרקליטות) בעניין תיקי 1000, 2000 ו־4000", כתבו השופטים, והוסיפו: "אנו סבורים כי עומדת לנאשם 1 (נתניהו) הזכות הדיונית לקבלת האישורים... בהיותם מסמכים רלוונטיים החוסים תחת 'חומרי חקירה', בהתאם לחוק".

מדהים שמנדלבליט והפרקליטות נדרשו לשופטי המחוזי כדי "לגלות" שלנאשם, במקרה זה ראש הממשלה, יש זכות לקבל לידיו מסמכים המוכיחים שהחקירה נגדו נפתחה כחוק. לא ברור, אגב, כיצד הפרקליטות תצליח בתוך שבוע לספק "אישורים" כתובים שהיא כבר הודתה שאין בידה. למנדלבליט ולפרקליטות הפתרונים.

הרציונל של חוק היסוד פשוט: למנוע מגורמי אכיפת החוק לנצל את כוחם האדיר כדי להפיל או לערער מעמדו של ראש ממשלה מכהן. החוק אינו אישי, אלא נועד להגן על הציבור שטרח לפקוד את הקלפיות על מנת לבחור את מנהיגיו. במילים אחרות, מנדלבליט, הפרקליטות והמשטרה מעלו באמון הציבור והפכו את הדמוקרטיה הישראלית לאסקופה נדרסת.

ה"אישורים" בדיעבד מצטרפים לפעולות תמוהות נוספות של מערכת אכיפת החוק, דוגמת ההודאה לכאורה של חוקר בפני עוזי ארד כי הם במסע ציד אחר ראשו של נתניהו; והעובדה שכבר בסוף 2017, בטרם ניתן האישור הרשמי לחקירת תיק 4000, ידעו החוקרים כי נתניהו לא קיבל סיקור חיובי מאתר "וואלה": לראיה, במאגר הכתבות שהכינו ברשות ניירות ערך על משפחת נתניהו, היחידה שנגעה אישית לראש הממשלה נשאה דווקא אופי שלילי ("בכירים בלובי הפרו־ישראלי: נאום נתניהו בקונגרס סייע לאובאמה").

לפני קצת יותר משנה, קראתי מעל דפי מדור זה להפוך את היוצרות ולבחון אם "אנשי החוק" אכן הפרו את החוק ברגל גסה, בבואם להדיח ראש ממשלה מכהן ("לחקור את החוקרים גם אצלנו"). כעת, לאור הגילויים המרעישים האחרונים, הקריאה הזו רלוונטית מתמיד.