כמו שטיח אדום לרגליה

1. למרות שהפערים בין מכבי והפועל ת"א הם שמיים וארץ, בלתי ניתנים לסגירה לטווח הקרוב והרחוק, הפועל הגיעה אמש לבלומפילד בהרגשה הרגילה - היא תבוא לדרבי הזה קטנה, ותצא קטנה קצת פחות עם איזה ‭ 0:0‬ מפואר והירואי שייכנס לספר הזהב שלה.

דמיינתי את ניר קלינגר מגיע לעמדת הראיונות בסיום התיקו הזה, זקן ב-‭20‬ שנה מאיך שהתחיל אותו, אבל מאושר. הוא חשב שאולי ינצל את הסדק הקטן שנפער עם עזיבת דוניס, ואולי גם הניצחון הגנוב על ק"ש לימד אותו על משבר אמיתי אצלם. איפה? האדומים החזיקו מעמד, אבל אז הצנצנת שהתנדנדה שעה שלמה על המדף, התנפצה ואחרי דקה בא פשיץ' ודרך על הרסיסים.

דבר לא נשאר מהפועל של פעם. הזיכרון שלי מדבר על הקבוצה הגרועה ביותר ב-‭50‬ השנים האחרונות שהוציא פס הייצור של חודורוב, כולל עונות הירידה שגובו בהורדת נקודות. אם לא יקרה נס גדול יותר מחנוכה, הסיפור גמור. וגם מכבי עוד לא ויתרה על האליפות העונה, ואתמול היא חזרה לעניינים בעזרתו של שטיח אדום.

2. אשדוד הגיעה לטדי בלי שבעה שחקנים שלה. כן, שבעה! מה שאמור היה להטות לגמרי את יחסי הכוחות לצידה של בית"ר ירושלים. בפועל, ראינו מהפתיחה - חוץ מהחמצה איומה של עלי מוחמד (מה נהיה עם השחקן הזה?) - קבוצה אחת על הדשא וזו אשדוד. האורחת הענישה מהר מאוד עם שער אדיר של דין דוד, אחרי מסירה של כנעאן שחגג לבדו בטיילת, בואכה הגנת בית"ר.

אלירן עטר, מסמל את התנוונותה של בית"ר, אולי את חורבנה. הוא כאילו רץ, כאילו עוזר בהגנה, אבל הכל על מטר מרובע. מקפיד לחזור מהר למצב הליכה. עטר הוא ברומטר למצב. כשהוא גרוע, בית"ר מושפלת על הדשא. אבל ברגעים שעטר מזכיר את עברו, פתאום הוא שולח פס טוב למוחמד שמבלגן את האשדודים בהגנה, וגם משווה.

אבל מעבר לתיקו הזה, שגם הוא קרס בשנייה האחרונה עם באיו שהבטיח לרב"ש ניצחון מזהיר - עם סגל דל אבל נחוש - הקבוצה מהבירה הצדיקה לגמרי את מיקומה בתחתית, לצד חברותיה האדומות מסכנין ומת"א.

מוזר לראות עד כמה דראפיץ' וברדה, שני מאמנים דומיננטיים, לא מסוגלים לחולל שום שינוי. אני צופה במשה חוגג ביציע, אוכל את עצמו לדעת. בחירת השחקנים שלו נראית אמוציונלית, של אוהד. ירדן שועה הוא הימור כבד מדי עבור סיר לחץ נצחי. ועכשיו מה חוגג יעשה? יפטר את הצמד וימשיך לעשות צחוק מעצמו?