אנחנו מתורגלים, מאוד מתורגלים, יותר מדי מתורגלים, ואנחנו יודעים בדיוק איך שלושת החודשים הקרובים עומדים להיראות. כקהל שבוי של עונת בחירות בלתי נגמרת, כולנו כבר סובלים ממנת יתר של סיסמאות, השמצות, קלישאות ונאומים שכבר ראינו ושמענו, ושנגדם לא יעזור שום חיסון.
ברור שמשהו חולה במערכת הפוליטית הישראלית, והגל הרביעי של בחירות חייב להביא כל אחד ואחת מאיתנו להרהר רגע ברצינות בסיסמה האחת והיחידה שתאחד את שלל הפוליטיקאים מכלל המחנות, תישלף ותדוקלם על ידי כל אחד מהם בין 72 ל־96 שעות לפני פתיחת הקלפיות: "לכו להצביע!", הם יתבעו מאיתנו.
ובכן, הפעם, כשתאספו את ההודעה לבוחרים מתיבת הדואר, אולי שווה להרהר בה, או לכל הפחות לשקול ממש לא ללכת וממש לא להצביע. שלוש פעמים בתוך שנה נשמעה הקריאה לציבור להטריח את עצמו וללכת להכריע מאחורי פרגוד כיצד ייראו חייו, והציבור נענה, ובגדול, והוא עשה זאת בניגוד לכל היגיון או תחזית פוליטית. שלושה אחוזי הצבעה נוספו בין סבב א' לסבב ג', ובמקביל הצטרפה לסחרחרת המציאות הישראלית גם מגיפה, שהביאה איתה משבר כלכלי אדיר.
ומה עשו נבחרי הציבור עם שיתוף הפעולה האזרחי המרשים הזה? האם התעלו ומצאו נתיב שיאפשר, לכל הפחות, לייצב את המדינה עד יעבור זעם? לא. במעשיהם - או בחוסר המעש המופגן שלהם - הם סידרו לעצמם חוקי משחק חדשים: הציבור משחק בכל בחירות בשיטת הגביע, מתייחס להצבעתו ברצינות ובכובד ראש, ואילו חברי הכנסת משחקים בשיטת הליגה: חיים להם מבחירות לבחירות. נכשלת הפעם? לא נורא, נוכל לנסות שוב בקרוב. עם הנצח אולי מעט עייף מהדרך הארוכה אל הקלפי, אך מנהיגיו רעננים כאילו התחילו רק אתמול.
אין דבר הרסני יותר למצביעים מאשר פוליטיקאי שלא רק שאינו נענש על חטאיו וטעויותיו, אלא מתוגמל עליהם; פוליטיקאי שיודע שהאזרח הקטן אולי נאלץ לשלם בגדול, אבל הוא עצמו, הפוליטיקאי, בסבירות גבוהה לא ישלם אפילו בקטן. זו גם הסיבה לכך ששום חבר כנסת, ראש רשימה או מנהיג בעיני עצמו, שקרס בקלפי או במה שהתרחש אחרי ההצבעה, לא מקבל על עצמו אחריות או חלילה מתפטר.
בסיטואציה התמוהה הזו אין צורך להיות חלק מהמשחק. אין זה מתפקידו של האזרח לסדר בכל פעם מחדש את הבלאגן שחוללו נבחריו, בוודאי בפעם הרביעית - כמעט ברציפות. התפיסה כאילו הצבעה היא הדרך היחידה להשפיע, מתבררת יותר ויותר כפיקציה, ומקבעת את תפקידם של המצביעים כניצבים בסרט רע במיוחד שמשודר בלופ בלתי נגמר.
זו אינה חובתו של האזרח ללכת לקלפי; זו חובתו וזכותו להביע עמדה. 40 אחוזי הצבעה יהיו הבעת עמדה והפגנה קולנית וברורה כמו אלף שלטים שהגיעו מים עד נפש, שמה שהיה לא יכול להמשיך להיות, ומה שקורה כרגע פשוט לא עובד, ולא מקובל.
לפני ששוב מנסים לשכנע אותנו, הציבור, "לכו להצביע" - מוטב שנבהיר להם אנחנו קודם - "לכו לעבוד!"
