בין צעדים סמליים לצעדים קשים

לכוונת יאיר לפיד להטיל מס גבוה במיוחד על מוצרי מותרות יש ערך הצהרתי־חינוכי יותר מאשר כלכלי־כספי.

עוד מס על מכונית יוקרה וסיגר מחו"ל יוסיף לקופת האוצר חצי מיליארד שקלים. מה הם לעומת גירעון הגדול פי 80? אך גם להכרזה כזאת יש ערך של הנפת דגל בהיפתח המלחמה הכלכלית.

מה המדיניות הכלכלית הנכונה? איני רוצה לראות בקיצוץ תקציב הביטחון (לבד מתנאי הפרישה) והחינוך; ותקוותי שהמדינה תעניק כמעט בחינם את הקרקע באזורי הספר למי שיבנה שם דירה; ואיני מבין מי מעלה על הדעת לפגוע בפיתוח המדעי במדינה, שקיומה מותנה באיכותה.

תעיתי בדרכי המדיניות הכלכלית לפני כעשור, אך תמכתי בתאצ'ריזם הישראלי כפי שהובן מהתנהלותם של בנימין נתניהו ויד ימינו הפרופסור ירון זליכה.

לא קל להדוף ציבור הבא בדרישות צודקות. להדוף נכים מפגינים והסתדרות המשתקת את המדינה, ואזרחית הצועדת עם הדגל הכחול־לבן מדימונה לירושלים.

אך מה שאירע אז הציל את ישראל מגורלן של יוון וספרד וקפריסין, ואם המאבק יתחדש עתה - בהתאמות למצב הנוכחי ולמחלה הכלכלית השונה מקודמתה - צריך לתמוך בצעדים הקשים גם אם ישליכו ביצים סרוחות בנתניהו ובלפיד.

להערכתי, אם יקיימו את ממשלתם במלוא אורכה של כהונת הכנסת - ישיגו את היעדים הלאומיים ובעוד שנתיים יתירו את החגורה והציבור שילך לקלפיות לבחור את הכנסת הבאה יודה להם על הגזירות שנשאו בחובן שפע.

אבל מבחינתי, בניגוד לאינטרס הפוליטי שלהם, אם בקוצר ראותו הציבור יענישם על הגזירות קודם שייהנה מפירותיהן - המפלגה תפסיד, אבל המדינה תזכה.

מייסד המדינה דוד בן־גוריון הכריז על הצנע הראשון ובתוך שנה וחצי איבד שישה מ־46 הח"כים של מפלגתו לטובת יריביו הבורגנים שהבטיחו רווחה עכשיו; ונתניהו עצמו נאלץ לעמוד בראש סיעת ליכוד שבה 12 ח"כים בלבד, מפני שכשר האוצר בחסות אריאל שרון ניהל מדיניות תאצ'רית.

אך כפי שבמלחמה לא מנצחים עם חיילי שלישות אלא עם לוחמים מסתערים - כך בכלכלה לא מצילים מדינה מגורל יווני־קפריסאי־ספרדי עם מחלקי טובות הנאה בלי כיסוי דוגמת שלי יחימוביץ' ואיציק שמולי ודב חנין ומשה כחלון ואילן גלאון. המנצחים נושאים בנטל ומשלמים מחיר כואב ואינם מתחנפים לבוחר.

האם נתניהו יחזור להיות נתניהו? האם לפיד ינהג כמותו?

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו