האתגר שבהסכמי אברהם: מדובאי עד מֶכָּה

אלפי ישראלים ממתינים היום, מי כתיירים ומי כאנשי עסקים, כדי לבקר בדובאי ובמרוקו. האם הסכמי אברהם אינם ראויים למשהו טוב יותר מאשר גישה צרכנית? דבר שיעמיד את האירוע ברמה האסטרטגית האמיתית שלו, רמה מכרעת בעבור הישרדותה הלאומית של ישראל? אני מבקש להעלות את חמשת האתגרים שאיש אינו חושב עליהם.

כיצד לנהל, מתוך גישה צבאית ואף רוחנית, את העובדה שישראל כורתת ברית עם מדינות ערביות־מוסלמיות שנתונות בעימות עם מדינות ערביות־מוסלמיות אחרות, עימות שאינו רק פוליטי וצבאי אלא גם דתי, סונים נגד שיעים? ישראל במחנה השיעי? מהי ההשפעה בעבור האסטרטגיה של הקיום היהודי הלאומי?

מאחר שישראל נמצאת מעתה במצב של שלום עם ארצות אלה, מסגד אל־אקצא יהפוך באופן בלתי נמנע לתחנה של הצליינות האסלאמית, לא רחוק כל כך ממכּה. ירושלים עלולה להפוך ליעד של אוכלוסיות מוסלמיות עצומות. כיצד ישראל תנהל זרימה זאת של אוכלוסיות רבות מספור, שרבות מהן אינן "ידידותיה"?

יתר על כן, הר הבית הוא מקום שמתעמתות בו מגמות שונות: טורקיה, המשקיעה הן בכסף רב והן בצליינים, דחקה לשוליים את ירדן, "השומרת על המקומות הקדושים" הרשמית. ישראל מייחלת לכניסתה של ערב הסעודית בווקף כדי לאזן את טורקיה האסלאמיסטית. יש אומרים שזה יהיה המחיר שיש לשלם בתמורה להכרתה במדינה. בדרך זו ישראל תמצא את עצמה מעורבת לא רק בסכסוכים הפנים־מוסלמיים סביב הסמכות הדתית העליונה, אלא בעיקר תוותר הלכה למעשה על כל נוכחות בהר הבית ועל השאיפה לשוב אליו.

יהפוך לתחנה של הצליינות האסלאמית. מסגד אל־אקצא // צילום: רויטרס

האם זהו מאבקה? מעמד ירושלים כבירת ישראל יטולטל עמוקות. מה יעשה מלך מרוקו, יו"ר ועד אל־קודס של ארגון הוועידה האסלאמית, הנותן לעצמו כעיר בירה את ירושלים המשוחררת?

גורלם של שטחי יהודה ושומרון הוא הנעלם השלישי של אותם הסכמים. אם נכון הוא שהביטחונות שקיבלו האמירויות מבטיחים את הקמתה של מדינה פלשתינית ואת הוויתור על כל סיפוח, כיצד הדבר ישפיע על עתידה האסטרטגי ועל זהותה של ישראל, שנכללים בה שטחים אלה והיסוד של הלגיטימיות הריבונית שלה? ישראל תימצא מתחת לחרב פיפיות תמידית באשר לאתגרים אלה.

ההשפעה, שלעת עתה אינה גלויה כל כך לעין, על האוכלוסייה הערבית של ישראל, נשארת בלתי ברורה. אנו יודעים שהרשימה הערבית המשותפת דחתה את השלום עם האמירויות והוקיעה אותו כבגידה. אך חילופי אוכלוסין וההשקעה של מדינות המפרץ בכלכלה הישראלית, וככל הנראה במגזר הערבי, עלולים בהחלט לשנות דברים רבים. הם ייצרו באופן בלתי נמנע, באותו מגזר אוכלוסייה, חדירוּת גבוהה יותר להשפעות המגיעות מן העולם הערבי. חדירוּת זו כבר פועלת עם טורקיה.

לבסוף, נותר נעלם גדול. האם הכרה זו בישראל בידי מדינות אסלאמיות, דתיות ולא רק "לאומיות", שבהן לאוחזים בהגה השלטון יש תפקידים דתיים, תוביל למהפכה מנטלית ותיאולוגית של האסלאם בכל הקשור לתפיסותיה של השריעה לגבי מעמד הדהימי וחוקת דאר אל־אסלאם? המדינות המוסלמיות מכירות במדינה יהודית ריבונית שבירתה ירושלים.

‬שמואל טריגנו הוא מחבר הספר "האידאולוגיה השלטת החדשה - הפוסט מודרניזם" (הוצאת כרמל)