בשעה שבעולם המשיכו לעסוק בפרשנויות וגם בגינויים לחיסולו של ראש תוכנית הגרעין האיראנית, מוחסן פחריזאדה, האיש שביקש להפקיד בידי האייתוללות בטהרן פצצה גרעינית, הוסרה עוד מסיכה מעל פניו של מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה ונחשפו פניו האמיתיות, פני רוצח.
בית הדין הבינלאומי שהוקם כדי לשפוט את הנאשמים ברצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל־חרירי בפברואר 2005, הרשיע בפשע את בכיר חיזבאללה סלים עיאש. המורשע ושאר הנאשמים בפרשה לא התייצבו למשפט, ומשטרת לבנון לא בדיוק טרחה לחפש אחריהם.
איש בלבנון או מחוצה אינו מעלה כמובן על דעתו שעיאש חיסל את חרירי ביוזמתו או לבדו; לכולם ברור שהיו אלה ארגון חיזבאללה, ונסראללה בראשו, שהחליטו לחסל את היריב העיקש והקשה ביותר שניצב בדרכם להשתלט על לבנון. ואכן, חיסולו של חרירי הותיר את הזירה הלבנונית נתונה לחסדי נסראללה בלא שלאף אחד מהפוליטיקאים בלבנון, אותה חבורת מושחתים המנהלת את ענייני המדינה, יש היכולת או הרצון שהיו לרפיק חרירי לעמוד מול חיזבאללה.
הרשעתו של חיזבאללה ברצח לא עוררה למרבה ההפתעה הדים, לא בתוך לבנון אבל גם לא בעולם הרחב. האיחוד האירופי, שהזדרז לגנות את חיסולו של אבי הפצצה האיראנית, מילא הפעם פיו מים, שלא להרגיז איש בביירות או בטהרן.
בשנה האחרונה יצאו אלפי צעירים בביירות ובערים אחרות במדינה להפגנות במחאה על השחיתות והריקבון שפשו במערכת הפוליטית בלבנון. הם קראו לשינוי ולמהפך שיעלו את ארצם על דרך חדשה. אבל קולם של צעירים אלו נדם כשהתפרסם גזר הדין, כאילו אין הם מבינים את הקשר הגורדי בין המצוקה הנוראית שאליה נקלעה המדינה לבין אחיזת החנק שבה לכדו אותה נסראללה וחיזבאללה, ומאחוריהם איראן, הנושאים באחריות הישירה למצוקה זו. דומה שאלו הן פניה האמיתיות של לבנון; פנים של מדינה שבניה אינם מעזים, ואולי גם אינם רוצים, לקחת את גורלם בידיהם.
כל זה קורה שעה שעוד ועוד מדינות ערביות קופצות על עגלת השלום עם ישראל. השיירה נעה קדימה ואילו הכלבים, מתנגדי השלום והנורמליזציה, נובחים ונותרים מאחור. כך נוצר מזרח תיכון חדש של מדינות הרוצות בשלום ומבקשות להיחלץ מהמצוקה הכלכלית, ואחריהן נותר מיעוט הולך ומצטמצם של מדינות, דוגמת סוריה ולבנון, שפניהן אל העבר, אל המלחמות והטרור, האלימות והקיצוניות. כולן מדינות כושלות על סף התמוטטות כלכלית וחברתית. אחרי הכל, היה זה שר החוץ הצרפתי שהצהיר לפני כמה ימים כי "לבנון משולה לטיטאניק העומדת לפני טביעה, רק בלי המוזיקה על הסיפון".
אפילו את ההזדמנות להגיע עם ישראל להסכם על סימון הגבול הימי, הסכם שיאפשר ללבנון להפיק ולייצא גז, משליכים כנראה הלבנונים אל פח האשפה. ומי שזוכר את משבר האשפה שפקד את לבנון לפני כמה שנים, בשל מחלוקת בממשלת לבנון כיצד לחלק בין חבריה את הרווחים מפינוי האשפה, יכול להגיע למסקנה שמדינה זו כולה הפכה מתוך בחירה, ותודות לחיזבאללה, מפריז של המזרח התיכון - לפח האשפה שלו.
טיטאניק לבנוני
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.
