יעלון הוא ההוכחה לביביזם השמאלני

בוגי יעלון הוא המייצג האולטימטיבי של אחת הטעויות הגדולות במחנה "רק לא ביבי", שמוכן לחבק פוליטיקאי עם אפס כישורים פוליטיים ואידיאולוגיה שנויה במחלוקת רק בשם ההתנגדות לנתניהו. כרמטכ"ל לשעבר הגיע יעלון בפריימריז הראשונים שלו בליכוד למקום השמיני בלבד, והיה מזוהה עם קבוצת "מנהיגות יהודית" המתנחלית. כשר ביטחון טרי, הופיע בכנס פעילים של פייגלין, שם כינה את "שלום עכשיו" וירוס. בהמשך עוד הספיק לכנות את מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, "משיחי ואובססיבי" ולטעון שיש לחקור את "שוברים שתיקה" בעוון בגידה במדינה.

המהפך של יעלון לא היה קשור לא בצוללות, כפי שהוא מספר, וגם לא בהארה אידיאולוגית, אלא בנקמה אישית על פיטוריו. ליברמן דרש את תיק הביטחון תמורת כניסה לקואליציה, נתניהו נכנע והזיז את יעלון מתפקידו, ויעלון בתגובה החליט לפרוש. לקראת הבחירות הוא הקים מפלגה חדשה, "תנועה לאומית ממלכתית" (תל"ם), אך זו לא גירדה את אחוז החסימה. הוא ניצל בנס כשמפלגתו נמזגה לתוך חוסן לישראל, ונכנס לכנסת עם חברים מסיעתו בתוך כחול לבן.

זה התפורר מהר. ח"כ גדי יברקן, שנבחר לכנסת מטעם תל"ם, ערק ראשון לליכוד ונטש את הספינה. חברי הכנסת הנדל והאוזר, גם הם אנשי תל"ם, ערקו לתוך הקואליציה והשאירו את יעלון מובך בצד. לאחר הפעלת החוק הנורבגי, נכנסה חברת כנסת נוספת של יעלון, מיכל וונטש, גם היא לא מצמצה לפני שנופפה לו לשלום ובחרה בכחול לבן ובמקום בקואליציה.

אף שהפגין מעט כישורים פוליטיים והרבה כפיות־טובה כלפי שותפיו, הוא אומץ על ידי יאיר לפיד, אך הוא מתנכר גם כלפיו. במקום להודות ללפיד, ששומר לו מקומות ברשימה אף שלא הוכיח את יכולותיו האלקטורליות, יעלון לוטש עיניים להרפתקה חדשה.

כמה חבול, מפורר ומפורק צריך להיות מחנה שמכנה את עצמו "מרכז־שמאל" כדי להזמין לשורותיו שוב ושוב אדם כמו יעלון, ועוד בעמדות הנהגה. יעלון הוא ההוכחה לקיומו של ביביזם שמאלני, שהרי המכנה המשותף היחיד בינו לבין הגוש שמחבק אותו הוא השנאה לנתניהו; שנאה פרסונלית ועזה, שנאה שלשמה הוא היה מוכן גם לשבת עם איתמר בן גביר בלי למצמץ, העיקר לנקום במי שפיטר אותו מתפקיד שר הביטחון.

לא כל אדם שעורק משורות התומכים בנתניהו ראוי לחיבוק ולמקום של כבוד והנהגה במחנה הנגדי. כשאבי גבאי הועלה על נס רק כיוון שהתפטר מתפקידו כשר להגנת הסביבה מטעם "כולנו", הוא הומלך כיו"ר מפלגת העבודה. כשניסו לתת את החיבוק הזה להאוזר והנדל, אנשי ימין אידיאולוגיים, הם סטרו למחנה ובחרו באידיאולוגיה. יעלון, לעומתם, הוכיח יציבות במישור הפרסונלי, אך זה לא מקנה שום יתרון מהותי על פניהם.מפלגה בראשותו של יעלון ממילא כבר לא מאיימת על אף אחד, היא לא תיקח ולו עשירית מנדט מגוש הימין, וגם שיבוצו ב"נבחרת" של מפלגה נוצצת לא יעביר מנדטים את הכביש. לקראת הבחירות המתקרבות, טוב יעשה מחנה המרכז־שמאל אם יבחר להתנתק מיעלון ולהשאירו ללא פלטפורמה פוליטית.

אלעד וולף הוא יועץ תקשורת, לשעבר דובר מרצ