למה שלא נהפוך את המרוץ לנשיאות לתוכנית ריאליטי?

במגזר העסקי, משבר הקורונה אילץ את כולם לחשב מסלול מחדש, להמציא את עצמם אחרת ולייצר מנגנוני הכנסה חדשים במקום אלו שהגיעו אל סופם. מה לעשות, בסקטור הפרטי, איפה שאתה ניצב לבד ובזכות עצמך, מי שלא מתקדם שוקע בסוף.

במגזר הציבורי והפוליטי לעומת זאת, ניכר שיש זמן לעסוק במריבות ישנות. למרות המשבר הכלכלי והגירעון שעוד צפוי לגדול, מסתמן כעת שנלך שוב לבחירות ולשנה שנייה ברציפות בלי תקציב מדינה, במקום לשקם את המשק ואת הכלכלה. אך ימים כאלה מצריכים גם מהמדינה חשיבה מחוץ לקופסה. הואיל ומנהיגינו לא עושים זאת, ברצוני להציע הצעה; לטעמי למדינה יש תחת היד מוצר מעולה, שיכול להניב לה, ולכולנו בסופו של דבר, רווח נאה אם תשכיל המדינה למכור אותו.

כידוע, אחת התעשיות שפרחו בתקופת הקורונה היא תעשיית הטלוויזיה. אנשים מצאו עצמם ספונים בבתיהם וצופים הרבה יותר שעות במסכים. במונחים של שוק הטלוויזיה, למדינת ישראל יש הזדמנות יוצאת דופן להציע למכירה פורמט חדש לתכנית ריאליטי, כזה שלא ראו באף מקום בעולם. הגוף המשדר הראשון שישכיל לשים את ידיו על המציאה הזו ולקנותה מהמדינה, ישבור לבטח את מתחריו, ובהמשך יעשה כסף טוב ממכירת הפורמט מעבר לים.

אז קבלו את "מי רוצה להיות נשיא?", בהפקה משותפת של כנסת ישראל ו"בית הנשיא הפקות". בריאליטי הזה, שמקיים בעת ובעונה אחת עונה רגילה לצד עונת VIP, אפשר להביא את המתחרים הכי מעניינים ולגלות בסוף מי יזכה לקבל כתבי אמנה משגרירים ולהעניק חנינות לאסירים.

זה עתה התבשרנו כי יהורם גאון שוקל מועמדות. הדבר מגיע כמובן מפי מקורבים ולא מגאון עצמו, אך כיועץ אסטרטגי אני מנחש שאותם המקורבים קיבלו את ממנו את ברכת הדרך. מעבר לאייקון התרבות הלאומי שלנו, צפים ועולים להם שמות נוספים. יש כמובן את מרים פרץ, אישה ראויה שנתפסת כדמות ממלכתית, מאחדת ומחברת. גם מקומן של האקדמיה והפוליטיקה הוותיקה לא נפקד, והנה מפציע בחזרה לחיינו ח"כ והשר לשעבר פרופ' שמעון שטרית המקודם בנחישות מטעם עצמו את "אות החלוצים החדשים", שבאמצעותו, לכאורה, יוכל לרכוש אהדה מכמה חברי כנסת ואישים אחרים שיעזרו לו להגיע למעמד הנכסף. גם השר עמיר פרץ, שמסיים בימים אלה את קבורת החמור למפלגת העבודה, מציג את מועמדותו לתפקיד הרם. מי יודע, אולי גם יקבור את המוסד הזה. גם ההפקה תוכל לבחור מועמדים. בינו מד"ר שקשוקה זו אופציה נהדרת. אפשר גם את ציפי שביט או חני נחמיאס ואפילו את לירן חולצה אפורה.

יש כאן ערך טלוויזיוני עצום: דמיינו את מערכת הבחירות לנשיאות מצולמת מכל זווית. צוותי צילום עם כל מועמד, שיתעדו את רגעי התרוממות הרוח והשפל, המתחים והתככים, ההתייעצויות עם המקורבים והתפרצויות הזעם, רגעי הלחץ אל מול דקות חסד ואת כל מה שלא ממלכתי בדרך למשרה הממלכתית ביותר. בין לבין, תמיד אפשר לתת משימת הדחה שתגרום למועמדים להזיע ולהתאמץ. בריתות ייווצרו ויתפוררו, יריבויות מרות שיסוקרו במדורי הרכילות יגיחו אל חיינו ולכולנו יהיה מה לעשות בסגרים הבאים, בזמן שהמשק משותק – הרבה בזכות מבנה השלטון העקום בישראל.

מאחר שמדינת ישראל כנראה לא תתחיל למכור פורמט ריאליטי חדש שיעשיר את קופתה, אולי פשוט כדאי כבר לוותר על המוסד המאוס הזה, שמעבר לתחרות על כבוד ויוקרה, מזמן איבד את הרלוונטיות שלו ושתחזוקתו מכבידה על כולנו, במיוחד בעת הזו.

גל בייסברג הוא יועץ אסטרטגי, יו"ר ובעלים של קבוצת התקשורתBaysberg Team