"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בכל הכבוד, לא אתגעגע למזוז

,עודכן

הסרט "דלתות מסתובבות" מציג אפשרות פילוסופית מסקרנת: מה היה קורה אילו. כי לכל החלטה בחיים שלנו עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת. זה כמובן דיון עקר, אך מרתק. בואו נשתעשע במחשבה מה היה קורה אילו שופט העליון מני מזוז, אשר הודיע השבוע על פרישתו, לא היה מגיע לעמדות כוח והשפעה.

1. פרשת האי היווני: בשנת 2005, השנה הגורלית שבה דנו בגירוש מגוש קטיף, פסק מזוז בשבתו כיועץ המשפטי לממשלה, בניגוד לכל היגיון בריא, כי אין להעמיד את ראש הממשלה אריאל שרון לדין על חלקו בפרשת האי היווני. לו היה מועמד לדין, אין ספק כי היתה נבלמת תוכנית ההתנתקות.

2. התנהלותו של מזוז באותם ימים היתה, איך נאמר באנדרסטייטמנט, תמוהה: הוא ביקש להחמיר עם מי שמפגין נגד תוכנית ההתנתקות וחוסם כבישים ולגזור עליו עד 20 שנות מאסר בפועל. הוא הורה, בצעד אנטי־דמוקרטי מובהק, למנוע מאוטובוסים עמוסי מפגינים להגיע לכפר מימון להפגנה נגד הגירוש. במצוותו נסגרו כל התיקים נגד שוטרים שנהגו באלימות איומה נגד מתנחלים במהלך הגירוש בשל "חוסר עניין לציבור". ועוד ועוד.

ואם יורשה לי להתעכב רגע על החלטתו האחרונה, כדוגמה לנזק קולטרלי: בהחלטתו זו התווה מזוז מדיניות האומרת שאין פסול בשימוש בכוח בדיכוי הפגנות מתנחלים. לא פלא שחודשים מספר לאחר מכן צפינו בזוועה בהשתוללות שלוחת רסן בהרס עמונה הראשון. ככה מתנהגים שוטרים שהיועמ"ש חפץ ביקרם.

3. ודבר מוביל לדבר: לפני הרס עמונה הראשון הגיע חנן פורת אל מזוז עם הצעת פשרה: המתנחלים הם אלו שינסרו ויעתיקו את הבתים ליישוב האם, עפרה, וכך יימנעו הכאב והאלימות. מזוז סירב משום ש"יש לקיים את ההתחייבות לבג"ץ במועדה". מדהים איך הדיוק הוא נר לרגליו כשנוח לו.

4. אני מדלגת קדימה, על עוולות ועיוותי דין רבים, ומספרת את מה שצרוב בדם הנרצחים ובדם ליבן של משפחותיהם: סירובו הגורף של מני מזוז, בשבתו כשופט בית המשפט העליון, להרוס בתי מחבלים. "גם אם אכן יש בנקיטת הסנקציה לפי תקנה 119 כדי להרתיע מפגעים בכוח, איני סבור שיש בכך כדי להצדיק פגיעה בחפים מפשע. זהו איפה בגדר המצבים שבהם המטרה אינה מקדשת את האמצעים", כתב מזוז באחד מפסקי הדין.

כלומר, גם אם הרס בתי מחבלים מציל חיים של יהודים, הוא פוגע באיכות החיים של משפחות המחבלים (לא הורג אותם, חלילה, רק פוגע בהם כלכלית), ולכן, אליבא דמזוז, אין לבצעו. כמה מעוות. כמה משפיל את זכרם של הגיבורים, כמה מזלזל במשפחות השכול, וחמור מכל, כמה קל בדמם של אזרחי ישראל.

מזוז, כאמור, הולך לעשות לביתו. יש שיאמרו "בטרם עת", אך אין חלקי עימם. להפך: לאורך הקריירה שלו החלטותיו היו הרסניות, ולא רק ברגע הינתנן; השפעתן והשלכותיהן הורגשו גם שנים לאחר מכן. הוא פורש עתה לאחר שנטל חלק בהריסת בתים כה רבים. כך גם ייזכר על ידי לא מעט מאיתנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

קרני אלדד

עד גיל 40 הגדירה את עצמה כמוזיקאית, הלחינה, עיבדה, הפיקה, ניגנה (גיטרה וחליל) ושרה. הקליטה שלושה אלבומים של עצמה ועוד המון של אחרים. הקליטה דיסק בהוואנה, קובה, עם המוזיקאים הזקנים והמדהימים של האי. עבדה במועצת יש"ע, ובכנסת ישראל כדוברת של ח"כ אורי אריאל. כתבה בעיתונים שונים. מעצבת פנים בליבה ובעלת אולפן הקלטות במציאות.

כדאילהכיר