הטראמפיסטים חיכו לנס

ב־20 בינואר יושבע ג'ו ביידן לנשיא. יש יותר מדי אנשים בישראל שהבטיחו שזה לא יקרה, חלקם נושאים תואר של פרשנים ועיתונאים, ומאז הבחירות בארה"ב הפכו משאלת לב וקשקשת נטולת אחיזה במציאות לעובדות. סיפרו סיפורי מעשיות, והתאמצו להוכיח באותות ובמופתים עד כמה הבחירה של אזרחי ארה"ב בביידן היא, בעצם, הונאת ענק.

במשך שנים רבות התקשורת הישראלית מסקרת קבוצות, מדינות ואירועים על בסיס סטריאוטיפים. ערבים הם רצח על כבוד המשפחה וחומוס, חרדים הם דבוקה שחורה אחת, אמריקה זה קפיטליזם מנוכר והוליווד. אבל הבחירות האחרונות בארה"ב הוכיחו עד כמה קל להמציא, להפוך כל דבר טריוויאלי למהפכני, כל הליך רגיל להוכחה ניצחת. בקרב תומכי טראמפ בישראל, ספירה חוזרת של קולות - פרוצדורה שכל מועמד רשאי לבקש - הפכה אצל כל מיני פרשנים מטעם עצמם ל "הנה זיוף, עובדה שסופרים שוב". אותם מומחים לא ציינו שזה קרה בעבר לא פעם ולא פעמיים, ושבג'ורג'יה, למשל, הנשיא שילם מיליוני דולרים מכיסו כדי שזה יקרה.

היו כלי תקשורת שמצאו לעצמם כוכבים ישראלים־אמריקנים, מקורות אמינים ויודעי דבר דוגמת ג'ו זבולוני, ישראלי תושב פלורידה, שהפציע כמי שעומד בראש "ישראלים למען טראמפ". איש לא בדק כמה ישראלים הוא מייצג, מה מידת השפעתו על דעת הקהל האמריקנית, ואפילו לא שאל את עצמו כמה שווה קולם של הישראלים שרבים מהם חיים בניו יורק ובקליפורניה, שתי מדינות שהכחול שלהן כחול מאוד. בכל זאת, הוא קישט את רכבו המפואר בשלטים, זה אומר שיש לו מידע אמין מבפנים.

כל אותם אנשי "טראמפ טוב לישראל" ממש כעסו על האמריקנים שהעזו להצביע בניגוד לאינטרסים הישראליים, לשיטתם. איש מהם לא חשב שאנשים שנהנים מביטוח הבריאות שיזם הנשיא אובאמה יכולים וצריכים לחשוב על בריאותם ועל המשך הכיסוי, ולא על טובת המאחז הבלתי חוקי מעלה דבלים ג'. ולכן, גם כשתוצאות האמת זרמו, ואפילו רשת פוקס, המזוהה עם עמדות שמרניות, הכריזה על ניצחונו של ביידן - הם המשיכו לספר לעצמם ולציבור את הסיפור של רודי ג'וליאני והצוות המשפטי של הנשיא טראמפ, הבטיחו שתכף יישלף הקלף המנצח, הקסם שיהפוך את התוצאות באחת.

האנשים האלה המשיכו להתעלם בשיטתיות מכך שלא היה ולו בדל אחד של ראיה שהבחירות זויפו, ושהתביעות שהגיש טראמפ נדחו בזו אחר זו, והמשיכו לפזר תיאוריות קונספירטיביות על מכונות ספירת קולות מסין ורשימות הצבעה שמסתובבות, שבהן אפשר לראות מתים שהצביעו לדמוקרטים.

ובכל זאת, ב־20 בינואר יושבע ג'ו ביידן לנשיא ארה"ב. ולא, הוא לא דמנטי. פעם בכמה זמן הוא מגמגם, פשוט כי הוא בן אדם.