כל הקרדיט לעמיר תורג'מן
אחרי עשור מלא באכזבות, מכבי חיפה פתחה כהרגלה את העונה הנוכחית עם ציפיות בשמיים. אבל להבדיל משנים קודמות, שבהן הציפיות היו חסרות בסיס מקצועי אמיתי, הפעם הציפיות התבססו על סגל חזק שרץ עונה שנייה ברצף ובעיקר על צוות מקצועי מורחב בראשות ברק בכר, המאמן הישראלי היחיד שהצליח להכניע את האלופה מתל אביב (לא פעם אחת, אלא שלוש פעמים) מאז תחילת עידן המאמנים הזרים בקבוצה של מיטש גולדהאר.
ואכן, כבר בפתיחת העונה נראו ניצנים של שינוי. הסגל שודרג בסבלנות, הובאו שחקנים מוכחים בעמדות שהוגדרו כנקודות תורפה (בלם, מגן שמאלי, קשר אחורי נוסף לצידו של לביא) וגם במאבק הישיר מול האלופה, מאבק שבשנים האחרונות הירוקים התחילו אותו בפיגור כבר באוטובוס בדרך לאצטדיון, חיפה הראתה דקות נהדרות בפתיחת המשחק ועצרה את רצף ההפסדים לצהובים. מצד שני, היכולת בדקות רבות לא היתה משכנעת, הדיסוננס בין האיכות ההתקפית לחולשה ההגנתית לא הצטמצם ואפילו גדל, והנפילה הגדולה הגיעה בדרבי, כשהירוקים פינקו את היריבה העירונית והעניקו לה ניצחון בכורה העונה.
עם המטען של ההפסד בדרבי ועם נטל של עשור מאכזב הגיעה חיפה למפגש מול כפ"ס המבולבלת ניהולית, מפגש שהיתה חייבת לצאת ממנו עם שלוש נקודות כדי לא להיכנס מוקדם מהצפוי לסחרור העונתי שלה. חיפה לא הבריקה, אבל נהנתה מפספוס של צוות השיפוט שלא זיהה נבדל של רוקאביצה במהלך שהוביל לקרן, שממנה ארד העלה אותה ליתרון.
כפ"ס המשיכה לשלוח שחקנים קדימה וחיפה התחילה להגיע למצבים, אבל סבלה מחולשה נדירה של רוקאביציה, שיכל לסיים את המשחק עם רביעייה אבל החמיץ ללא הפסקה, כולל מהנקודה הלבנה.
הבעיות בהגנה הירוקה לא נעלמו עם השינויים בהרכב אלא החריפו, וזה בא לידי ביטוי במחצית השנייה. כל ארבעת המגנים (מאיר, מאבוקה, מנחם וטוואטחה) חושבים בעיקר בהתקפה, וכשזה המצב העומס נופל על הבלמים - ושם הבעיה הגדולה ביותר. חבשי וארד שניהם בלמים משלימים ומי שאמור היה לשדרג אותם הוא פלאניץ', שהובא בקול תרועה רמה ומסתמן כבלם בעייתי (חייב לסייג, לבלמים לוקח יותר זמן להתאקלם בגלל ענייני תיאום וזה יכול להשתפר בהמשך). הוא כבד, לא איכותי עם הכדור, לא קורא נכון את המשחק ובעיקר לוקה בתזמון בתיקולים. אם הוא ימשיך ככה ולא ישתפר, לבכר תהיה בעיה קשה.
ההפסד השני ברצף של חיפה הוא הסיפור של המשחק, אבל כל הקרדיט מגיע לעמיר תורג'מן, שהקבוצה שלו באה בלי פחד, לחצה גבוה, ובמחצית השנייה נתנה הצגה התקפית וניצחה בצדק. אולי זה מסר לשאר מאמני הליגה – אל תפחדו מהפחד, בואו לשחק כדורגל. ההבדלים לא כאלו גדולים. בסופו של יום, זה יעשה טוב לכדורגל כולו ולכם. המעז ינצח.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנואורי אוזן
פרשן בכיר של כדורגל ישראלי ועולמי. שחקן נבחרת ישראל ומכבי חיפה לשעבר. התחיל את דרכו בתקשורת ב-2014 בעיתון "הארץ", ופרשן משחקים גדולים כגון גמר המונדיאל 2022. "שידור המונדיאל ב-2018 היה הכי משמעותי עבורי. זכורים לי גם שידורים של משחקי הנבחרת, ובהם הניצחון 2:4 על אוסטריה בסמי עופר ב-2018. אלו שידורים מרגשים".