הרק־לא־ביבי יורד אל העם

שני טקסטים, שונים ומרתקים, מבעבעים במרחב הציבורי זה יממות אחדות. האחד, טקסט עיתונאי שזכה לתפוצה רחבה גם ברשתות החברתיות, מדבריה של שחקנית. השני מתנוסס על שלט חוצות ענק בנתיב הנחלף ביותר בישראל.

בוודאי כבר נתקלתם, אך קבלו את הראשון. "זה לא טוב למדינה שאותו אדם עומד בראשות הממשלה כבר יותר מעשור", קובעת השחקנית, "כוח הוא דבר משחית. נתניהו הוא איש חכם, עשה הרבה דברים טובים, אבל אני חושבת שכשיש לך כל כך הרבה דברים להתמודד איתם ברמה האישית, אין שום דרך לנהל את המדינה באופן בהיר וממוקד". מייד אחר כך מציינת הידוענית, שילדה לאחרונה, שהיא מרגישה כאילו אלוהים בעצמו אמר לה שהוא עוצר את העולם בשבילה כדי שלא תרגיש פספוס אחרי שהיא ילדה. אוקיי, כבר שמענו ציטוטים כאלה, ולמעשה מיטב השערים של "שבעה ימים" מורכבים מתוכן דומה עם חצי כתף של דוגמנית. התרגלנו.

אולי לכן הטקסט השני יותר מדהים: "אהוב שלנו, אדוני ראש הממשלה מר בנימין נתניהו" - זאת כותרת השלט שמחייבת להסיט את המבט מהכביש, ובקושי לקלוט את ההמשך. חלילה להחמיץ את המילים "אל נא באפך" - שזאת לשון פנייה המקובלת דווקא אל אלוהים כאשר מתחננים אליו שלא יכעס (כן, אותו אלוהים שעצר את העולם בשביל אגם רודברג). השלט לראש הממשלה מסתיים ב"שלמי תודה על פועלך".

כאן יש משהו שנראה כמו יוזמה פיראטית שיוצרת - אם תשאלו אותי - בעיקר אנטגוניזם, ושם יש ראיון פשוט אך בעצם מתוחכם, עם תפוצה אדירה, שבאופן מפתיע - מתוך 3,000 מילה - דווקא אלה שמתייחסות לנתניהו נבחרות להתפמפם בכל מקום ואתר.

מאחורי שתי האפיזודות הללו מסתתר מוטיב בקמפיין הבחירות הבא, שכידוע כבר החל. מוטיב האנטי־ביבי כפי שסיפרנו לליכודניקים. מתחת לפני השטח מתרחש קרב העממיים, והשועלים הפוליטיים מחפשים חיילים לגייס אליו. אופירה וברקו, למשל, לקחו כפרויקט את הנחלת מורשת ה"רק לא ביבי" לאוכלוסייה שנחשבת שבוית ליכוד. שישי אחר שישי הם עושים גוגל טרנסלייט למחאת הדגלים כדי לוודא שהליכודניקים שמדברים נגד ערוץ 12, אך צופים בו יותר מכולם, מבינים שהעיתים השתנו. ה"רק־לא ־ביבי" יורד מהאולימפוס והופך למוצר צריכה בסיסי.

האם קהל היעד מתחבר למסרים של אגם רודברג טוב יותר מאשר למסרים של השלטים באיילון? האם בעלי זכות ההצבעה שאינם קהל שבוי, יחושו בחילה עזה יותר מהשלטים באיילון מאשר מהליין־אפ של אופירה וברקו? ימים יגידו.

השמאל אמנם צריך לפצות על משקעים רבים מסוגת נאומי גרבוז והאספסוף. אלה תבניות מושרשות בתרבות הפוליטית שלנו, ולא די בכתבה או בתוכנית כדי לשנות רפלקסים של בייס. אבל גם תומכי נתניהו והליכוד צריכים לשים לב שלא להרוס לעצמם. השיח הגבולי שמהדהדים חברי כנסת שנויים במחלוקת, מגיע גם לאוזניה של שכבה חברתית שמחויבותה לליכוד הולכת ופוחתת. התהפכות שלה יכולה להיות משמעותית, ובבחירות האחרונות כבר השתקפו ניצני התופעה.